# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/64/19/

ועל־פי זה תבין מה שמבאר בהתורה הנ"ל, שצריכין לראות להשתדל מאד להתקרב לצדיק אמתי כדי לזכות לברר המדמה, שעל־ידי־זה יזכה לאמונה שלמה שהיא העקר כנ"ל. ולכאורה קשה, הלא גם להצדיק האמת בעצמו אי אפשר להתקרב כי אם על־ידי אמונה, כי אם לא יהיה לו אמונה, לעולם לא יזכה להתקרב להצדיק האמת, כי יפלו לו עליו קשיות שאי אפשר להבינם בדעתו, מחמת שהצדיק גבה ונשגב ונעלם משכל העולם מאד. ואם כן, נפל פתא בבירא (נפל הלחם לבור), מהיכן יזכה לאמונה? הלא אי אפשר לזכות לאמונה כי אם על־ידי הצדיק. ולהצדיק בעצמו אי אפשר להתקרב כי אם על־ידי אמונה. וענין כזה קשה עוד בכמה מקומות, כי מצינו רב הדברים שתלויים זה בזה. ואם כן, מהיכן ההתחלה. וכמבאר מזה בדברי רבנו ז"ל (סימן רעא) שאמר שיש כמה דברים שתלויין זה בזה, שאין יודעין מהיכן ההתחלה.

אך באמת גם זה מסוד סתרי הבחירה, כי כח הבחירה של האדם אי אפשר להבינו, כי כח הבחירה הוא מגדלת נפלאות הבריאה אשר בכל הבריאה כלה מראש ועד סוף לא נמצא דבר נפלא יותר מזה, כמבאר בספרים, שכח הבחירה הוא חדוש נפלא ונורא יותר מכל החדושים של כל הבריאה כלה. והוא מובן מאד לכל משכיל, שאין שום דבר בכל הבריאה שיהיה חדוש כל כך כמו הבחירה - שברא השם יתברך כח במין האנושי שיהיה לו כח לעשות רצונו יתברך או למרות עיני כבודו חס ושלום. ובאמת אי אפשר להבין בשום שכל שרש הכח של הבחירה, ועקר כח הבחירה נמשך מהעדר הידיעה, וכמובן בדברי רבנו ז"ל (סימן כא).

והכלל, שהאדם צריך לבחר רק בהאמת לאמתו, ולהשתוקק תמיד אל האמת באמת. כי יש נקדה דקדשה בכל אחד מישראל שהיא נקדת האמונה הקדושה, שעל־ידי־זה בפנימיות נפשו הוא רוצה וחפץ מאד להתקרב להאמת, דהינו להצדיק האמת שהוא שרש כל העולם, כמו שכתוב (משלי י, כה): "וצדיק יסוד עולם", וכמבאר מזה בדברי חכמינו ז"ל (יומא לח:; חגיגה יב:). ואזי כשהאדם מתחיל להשתוקק להתקרב להצדיק אמתי, אזי 'הבא לטהר מסיעין לו', הינו שנמשך עליו ההארה משרש קדשת הצדיק בעצמו, ועל־ידי־זה הוא זוכה להתגבר בהשתוקקות וכסופים ורצונות חזקים יותר, וכל מה שמתגבר ברצון חזק יותר להתקרב להצדיק - נמשך עליו קדשת הצדיק יותר, ומסיעו ביותר לשבר המניעות עד שזוכה לבוא להתקרב אליו. ואזי יזכה על־ידי הצדיק לאמונה וכל טוב כנ"ל.

וענין זה מרמז קצת גם בכתבי האר"י ז"ל, שמבאר שם (עין ספר הגלגולים ה, א), שכשאדם רוצה לעשות איזה מצוה, אזי באה זאת הנשמה שהיתה עוסקת במצוה זאת ומסיעה לו לעשות המצוה, ובלא זה לא היה יכל לגמרה מעצם המניעות של הבעל דבר. וזה סוד: 'הבא לטהר מסיעין לו', עין שם. הינו כנ"ל, כי הנשמה שעסקה בחייה במצוה זאת היא נכללת עכשו בשרש קדשת המצוה הזאת, כי 'כפום מה דאתדבק בר נש בהאי עלמא הכי' וכו' (כפי מה שהאדם מדבק את עצמו להקדוש ברוך הוא למטה בזה העולם, כמו כן הוא ידבק בעולם הבא) (זהר וירא צט: ק. חיי שרה קכט:). ועל־כן כשאדם רוצה עכשו בזה העולם לקים מצוה זאת, באה עליו נשמת אותו צדיק, ועל־ידי־זה נמשך עליו שרש הקדשה של המצוה הזאת, כי שם נכללת נשמה של זה הצדיק כנ"ל, ועל־ידי־זה זוכה לגמר המצוה הזאת, וכנ"ל: