# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/64/20/

וזה בחינת מה שכתבנו למעלה בתחלת הדרוש הזה (באות ה), שהכח של הבעל כח שיכול להתפלל תפלה־בבחינת־דין - נמשך מאמונת חדוש העולם שהיא בחינת 'כח מעשיו הגיד לעמו' וכו', עין שם. ולכאורה מבאר בהתורה הנ"ל להפך, כי שם מבאר להפך, שעל־ידי התפלה של הבעל כח הנ"ל זוכין לכל הבחינות המבארין שם עד שזוכין לאמונת חדוש העולם, עין שם. אך על פי הנ"ל מבאר הכל על נכון, כי באמת בכל הקדשות כלם - זה תלוי בזה, ונעוץ תחלתו בסופו וסופו בתחלתו, כי בודאי זה הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה־בבחינת־דין, שעל־ידי־זה זוכה לכל הבחינות הנ"ל, עד שזוכה לגלות אמונת חדוש העולם, כל כחו מקבל משם בעצמו, מבחינת שרש האמונה הנ"ל, ובלא זה לא היה לו כח לזה, אך מחמת שהוא כבר קבל קדשה משם, על־ידי־זה יש לו כח להתפלל תפלה־בבחינת־דין הנ"ל, עד שזוכה לבוא לזה בשלמות לגלות אמונת חדוש העולם כנ"ל. וכן הוא בכל הקדשות שבעולם כנ"ל. ועל־פי זה יתרצו לך כמה קשיות כאלה בדברינו בכמה מקומות: