# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/64/27/

ובשביל זה הפיל פור הוא הגורל (אסתר ג, ז). ועל־כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור (שם ט, כו). כי גורל דקדשה זה בחינת ברור המדמה בקדשה, כי גורל הוא דבר שאין מבינים, כי בכל מקום שאין יכולין להבין בדעת ושכל למי מגיע הדבר הזה - מטילין גורל. נמצא, שגורל הוא בבחינת העדר הדעת, שזהו בחינת כח המדמה, שהוא הסתלקות הדעת שאז נשאר המדמה. ובקדשה הגורל גבה מאד, וזהו בחינת (במדבר כו, נה): "אך בגורל יחלק את הארץ", כי ארץ־ישראל היא עקר ברור המדמה, כי שם דיקא זוכין לאמונת חדוש העולם שהוא בחינת ברור המדמה כנ"ל. כי כל עקר קדשת ארץ־ישראל נמשך משם, מבחינת אמונת חדוש העולם, שמאמינים שהשם יתברך ברא את העולם, וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, כמבאר כל זה בהתורה "תקעו" הנ"ל. נמצא, שעקר ברור המדמה הוא בארץ־ישראל.

ועל־כן כל אחד מישראל אי אפשר להגיע לנקדת חלקו שיש לו בארץ־ישראל, כי אם על־ידי הגורל שהוא למעלה מהדעת, והוא בבחינת המדמה דקדשה, שהוא בחינת אמונה בהשם יתברך, שמאמינים שהגורל הוא מהשם יתברך לבד, כי מחמת שאי אפשר לשכל אנושי שיוכל להבין ולהשיג חלקת ארץ־ישראל, למי ומי מגיע כל חלק וחלק ביחוד כפי שרש קדשת נשמתו, כי קדשת ארץ־ישראל גבה מאד בתכלית המעלה, ואין מי שיוכל להשיג בשכלו חלקה זאת, על־כן צוה השם יתברך לחלק ארץ־ישראל בגורל דיקא, שהיה על־פי רוח הקדש שהוא ברור המדמה, כי גורל דקדשה הוא בחינת אמונה, שמאמינים שהגורל אינו מקרה, חס ושלום, או על־פי איזה מערכה ממערכת המזלות, חס ושלום, רק הכל מהשם יתברך לבד, כמו שכתוב (משלי טז, לג): "בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו".

ועל־כן ביום הכפורים, שאז צריכין להמשיך סליחה וכפרה לכל החטאים, ועקר הכפרה והסליחה נמשך מבחינת ברור המדמה, שהוא הכנעת זהמת הנחש, שהוא בלבול המדמה, שמשם כל החטאים כנ"ל, על־כן לא היה יכל הכהן הגדול לכנס לפני ולפנים, ולהמשיך מחילה וסליחה וכפרה שהוא בחינת ברור המדמה, כי אם על־ידי הגורל הקדוש של יום הכפורים, כמו שכתוב (ויקרא טז, ח): "ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל". וזה עקר בחינת ברור המדמה שנעשה ביום הכפורים דיקא, שמבררין אז על־ידי הגורל דיקא, איזה לה' ואיזה לעזאזל, שזהו סוד ברור עץ הדעת טוב ורע. נמצא, שגורל דקדשה הוא בחינת ברור המדמה,

ועל־כן המן שהוא זהמת הנחש, בלבול המדמה, רצה להתגבר על ישראל על־ידי הגורל דיקא, כי רצה לפגם בגורל דקדשה, חס ושלום, כי כל המנחשים והקוסמים הם מבחינת זהמת הנחש, בלבול המדמה, שזהו בחינת המן, כמבאר בהתורה הנ"ל (אות ח). וכל הנחושים והקוסמים שלהם - כלם הם בחינת פגם הגורל דקדשה, כי הנחושים שלהם הם להבדיל כמו הגורל דקדשה, שעושין סימן: פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך וכו' (סנהדרין סה: יורה דעה סימן קעט), שאין בזה שום טעם, רק הוא זהמת הנחש בלבול המדמה. ומחמת שבקדשה יש גורל דקדשה שהוא בחינת המדמה דקדשה, על־כן משם משתלשל ונאחז פגם הנחושים והקוסמים שלהם שהם כקוף בפני אדם כנגד הגורל דקדשה.

ועל־כן המן שהוא עקר זהמת הנחש, בחינת פגם המנחשים והמעוננים, כי המן וביתו היו מכשפים גדולים כמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל (פרי עץ חיים, שער הפורים, פרק ה), על־כן רצה לפגם את הגורל ולהתגבר על ישראל על־ידי גורל דיקא. והשם יתברך הפיר את מחשבתו והפך את הגורל עליו ועל משפחתו שנמחו ונעקרו באותו היום דיקא בי"ג באדר. ו'על־כן קראו לימים האלה פורים' דיקא 'על שם הפור' הוא הגורל, כי עקר הנס הוא בבחינת גורל, שהוא בחינת ברור המדמה בחינת ארץ־ישראל שנתחלקה בגורל כנ"ל. כי המן התקנא במה שרצו ישראל לחזר לארץ־ישראל אז, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ילקוט שמעוני, אסתר, רמז תתרמה), ועל־כן רצה לפגם את הגורל, חס ושלום, שהוא בחינת חלקת ארץ־ישראל. והשם יתברך ברחמיו הרבים הפיר את עצתו, וזכו שהתגבר גורל דקדשה ונפל הוא ומשפחתו וקבעו ימי הפורים על שם הגורל דיקא. וזכו אז לחזר לארץ־ישראל שהוא בחינת גורל דקדשה, כנ"ל: