# לג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/64/33/

וזהו בחינת מה שראינו דבר נבהל וזר, אשר כל אדם משתומם על זה, היאמן כי יספר, שאחרי שזכו ישראל לקבל את התורה באותות נוראות כאלו, וכלם זכו לרוח הקדש וכו', ואחרי כל אלה הנשמע כזאת שיעשו מעשה כזאת לטעות אחר העגל. ואף־על־פי שישראל לא עשו, כי אם הערב רב (תקוני זהר קמב.), ואחר־כך הטעו קצת מישראל, אף־על־פי־כן אפלו אלו המעט דמעט שטעו בזה מה זה היה להם?! וגם על הערב רב גופא קשה, כי גם הערב רב היה להם דעת גדול מאד, כמובן בכתבי האר"י ז"ל (עין לקוטי תורה מקץ). ובודאי היה בהם גם איזה מעט טוב, מאחר שהם יצאו אחרי משה ממצרים והשליכו משפחתם ובית אבותם, ורצו להתגיר מחמת שראו ממשה רבנו אותות ומופתים נוראים כאלה במצרים. ואחרי כל אלה, אחרי כל המופתים נוראים שראו בעיניהם במצרים וקריעת ים־סוף ומלחמת עמלק ומתן תורה באותות ומופתים נוראים כאלה, כמו שכתוב (דברים ז, יט): "המסות הגדולות אשר ראו עיניך והאותות והמופתים" וכו'. "השמע עם" וכו' (שם ד, לג). ואחרי כל זה יעשו מעשה כזה לעשות להם עגל לאלה?!.

אבל מכל זה יכול כל אדם להבין עד היכן כח הבחירה של האדם. וכמה וכמה מתגבר הבעל דבר על האדם בכל יום. כי השם יתברך ברא הכל בשביל הבחירה, כי הכל נברא בשביל האדם, לא בשביל מלאך ולא בשביל שרף. וכן להפך, לא בשביל בהמה וחיה וצומח וכו'. רק הכל נברא בשביל האדם. ועקר היחוס והמעלה של האדם אשר בשבילו כל הרעש הזה, שהכל נברא בשבילו מראש ועד סוף, העקר הוא מה שהאדם הוא בעל בחירה, שעל־ידי־זה דיקא עבודתו חשובה מאד מאד, יותר ויותר מעבודת כל המלאכים והשרפים וכו', מאחר שהם אין להם בחירה, והאדם הוא בעל בחירה, ובשביל זה ברא השם יתברך הכל מראש ועד סוף. נמצא, שהכל נברא בשביל הבחירה. ועל־כן הבחירה יש לה כח גדול, עד שכביכול, השם יתברך בעצמו אין בידו לבטל הבחירה כי אם כן יתבטל העולם. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לג:): 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'. ומגדל הכח של הבחירה שהכל נברא בשביל זה, על־כן יש כח להבעל דבר להתגבר בכל פעם מחדש בכמה מיני בלבולים והסתות חדשות עד שהיה לו כח להתגבר על ישראל אחר מתן תורה שיעשו מעשה העגל. וכל זה מחמת שמשה רבנו נסתלק מהם אז, ולא היה ביניהם, על־כן ערבב השטן את העולם עד שעשו את העגל. וכמו שכתוב שם בפרשה (שמות לב, א): "וירא העם כי בשש משה וכו' קום עשה לנו אלהים כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו" וכו'. נמצא, שעקר התגברות השטן הוא מחמת שהעלים מהם את משה, והכניס בלבם שכבר נעלם משה, על־כן הסית אותם לעשות מעשה הנ"ל. כי באותו היום היה התגברות הסטרא אחרא כל כך עד שלא היה כח לבטלו כי אם משה בעצמו אם היה שם.

וזהו: 'וירא העם כי בשש משה', ודרשו רבותינו ז"ל (שבת פט.): 'בא שש וכו', ושהיה יום המענן' וכו'. הינו כנ"ל, שהשטן ערבב אז את העולם כל כך כפי אותו היום שהיה יום מוכן לפרעניות, ודוקא באותו העת אחר שבא שש והיה יום המענן, אז דיקא היה כח להשטן להתגבר בבלבולים וכפירות כאלה כפי אותו היום והשעה דיקא, עד שלא היה כח לבטלו בשום דבר, כי אם משה רבנו בעצמו שהוא היה הצדיק הדור אז. ומחמת שמשה היה אז בשמים, על־כן הצליח מעשה שטן באותו השעה. אבל תכף כשירד משה מההר הכניע ושבר ובטל את העגל, וחזר וקבל את הלוחות האחרונות, וחזר לחזק את האמונה, אבל גם אז הכל היה בכח הרשימו שנשארה מסוד האמונה שנקבע בלב ישראל בשעת מתן תורה בשעת קבלת לוחות הראשונות, כי על־ידי יסוד האמונה הזאת יש כח לכל צדיק וצדיק בדורו לברר לישראל את האמונה הקדושה, כי על־ידי יסוד אמונה זאת זוכין ישראל בכל דור להתקרב לצדיק האמת לבקש ולחפש אותו עד שמוצאין אותו, וכאשר יבאר לקמן (אות לד).

ועל־כן צריכין להשתדל להתקרב לצדיק הדור דיקא, כדי שיזכה לברר לנו האמונה הקדושה בכל פעם כפי היום והשעה, כי אף־על־פי שבשעת מתן תורה זכו ישראל לאמונה על־ידי רוח הקדש כנ"ל, וכן אחר־כך על־ידי הצדיקים והנביאים שהיו בכל דור, שנתבררה האמונה בכל פעם יותר ויותר, אף־על־פי־כן אנו צריכין עכשו בדור הזה להתקרב לצדיק האמת שבדור הזה, כדי שיברר לנו האמונה כפי העת והזמן של עכשו, כי האמונה צריכין לברר בכל יום ויום מחדש כנ"ל. וזה עקר התגברות היצר־הרע שמתגבר בכל דור ודור, להסתיר ולהעלים את הצדיק האמת שבאותו הדור דיקא. כמו שאנו רואין בחוש, שעקר המחלקת הוא על הצדיק שבאותו הדור, ואחר־כך בשכבר הימים הבאים מודים גם בזה הצדיק, ואומרים שזה בודאי היה צדיק, אבל חולקים על זה הצדיק שבזה הדור שאחריו. כי בימי האר"י ז"ל היתה מחלקת גדולה על האר"י ולא רצו להודות שימצא באותו הדור חדוש כזה שיהיה לו רוח הקדש כזה, כמובא בכתבי האר"י ז"ל. ואחר־כך בכמה דורות נתקבל האר"י ז"ל והכל מודים שהיה חדוש נפלא איש אלוק וכו', אבל חלקו על צדיקים אחרים שבדורות שאחריו, עד שסמוך לימינו היה הבעל־שם־טוב ז"ל שהיה אור נפלא ונורא מאד, והיה עליו מחלקת גדול. ובימי הבעל־שם־טוב רב המתנגדים הודו בהאר"י ז"ל, וחלקו על הבעל־שם־טוב ז"ל. וכן הוא בכל דור ודור. וכבר מובא מזה בספרים [ועין בסוף ספר נעם אלימלך מדבר שם מזה]. וכל זה הוא מחמת שעקר ברור המדמה, שהוא ברור האמונה, הוא דיקא על־ידי הצדיק האמת שבזה הדור דיקא, כי 'אין לך אלא שופט שבימיך' (ראש השנה כה:). כי צריכין לברר האמונה בכל יום מחדש כפי חדוש מעשה בראשית שבאותו היום כנ"ל, שזה אינו מתברר כי אם על־ידי־זה הצדיק שבאותו הדור דיקא.

ועל־כן מניח הבעל דבר עצמו על זה לארכו ולרחבו להסתיר ולהעלים זה הצדיק ולהרבות עליו מחלקת וקשיות, כדי שלא יתקרבו אליו, חס ושלום, מחמת שעקר האמונה שהיא עקר קדשת ישראל תלויה בזה הצדיק דיקא כנ"ל. על־כן צריך כל אחד להשתדל מאד להתקרב לצדיק האמת שבדור הזה דיקא, ואין די לו במה שנתברר המדמה וכו' על־ידי קבלת התורה, ועל־ידי הספרים של הנביאים והצדיקים שיש מכבר, כי צריכין דיקא לבוא להצדיק האמת שבדור הזה, כדי לברר האמונה בכל עת, כפי הברור שצריכין בזה הדור בכל יום ויום מחדש וכו', כנ"ל: