# מד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/64/44/

ובשביל זה כל הארבעה צריכין להודות הנ"ל - צריכין להביא תודה שבאה מחמץ ומצה, שזהו בחינת שבועות, שאז מביאין גם כן חמץ ומצה, דהינו שתי הלחם מחמץ ושאר מנחות ממצה, כי כל הארבעה הנ"ל - עקר הנסים והנפלאות והישועות שלהם נמשך מבחינת שבועות, שהוא קבלת התורה, שעל־ידי־זה זוכין לחדוש העולם שלעתיד, שאז יתנהג העולם בבחינת ארץ־ישראל, שהוא השגחה ונפלאות וכו', שמשם כל הנסים והנפלאות והישועות של כל הארבעה צריכין להודות הנ"ל, שכוללים כל הנסים כנ"ל.

וזה שפתח דוד המלך עליו השלום מזמור זה של הארבעה הנ"ל (תהלים קז): "יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם ממזרח וממערב" וכו', שזהו בחינת קבוץ גליות שזהו בחינת ארץ־ישראל שלשם כל הקבוץ של הגליות, כמו שכתוב (דברים ל, ד ה): "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וכו'. והביאך ה' אלהיך אל הארץ" וכו'. כי עקר הישועה של כל הארבעה הנ"ל הוא נמשך מארץ־ישראל ששם הוא בחינת השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע כנ"ל, שמשם כל הנסים והישועות כנ"ל. ועקר הגלות שכולל כל הצרות בגוף ונפש שכלם כלולים בארבעה הנ"ל, העקר הוא מחמת הרחוק והגלות מארץ־ישראל כנ"ל: