# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/64/5/

וזהו בחינת תקף הנס של פורים שהוא נס נפלא אשר כמוהו לא נהיתה. וכמבאר בדברי רבותינו ז"ל, מגדל הפלגת הנס של פורים, אשר אין דגמתו בכל הנסים שעברו עד ביאת משיח צדקנו. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מדרש משלי פרשה ט): 'כל המועדים בטלים וימי הפורים לא נבטלים'.

כי המן הרשע, ימח שמו, בקש להשמיד ולהרג ולאבד את כל היהודים וכו'. כי המן־עמלק שהוא זהמת הנחש, בחינת (בראשית ג, א): "והנחש היה ערום" - שיונק מהדעת כנ"ל, שעל־ידי־זה נקטן המח, בבחינת מחין דקטנות, שעל־ידי־זה עקר התגברות תאות נאוף, שהוא עקר היצר־הרע, עקר הכנעתו על־ידי התפלה־בבחינת־דין של הבעל כח הנ"ל, שעומדת להסטרא אחרא, בחינת עמלק, בבית הבליעה שלו, עד שמכרח לתן הקאות וכו' כנ"ל. אבל זה הצדיק הבעל כח שנכנס למלחמה זאת להתפלל תפלה־בבחינת־דין, כדי שתבלע אותה הנחש והסטרא אחרא, ועל־ידי־זה דיקא יוציא כל הקדשות וכו' כנ"ל - זה הצדיק צריך להיות בעל כח גדול מאד, וצריך להתבונן מאד בכחו אם יש לו כח לעמד במלחמה זאת. וצריך לידע עם מי הוא נלחם, כי לפעמים, אף־על־פי שהצדיק הוא בעל כח גדול, ויש לו כח לעמד כנגד איזה סטרא אחרא וקלפה גדולה, אבל אף־על־פי־כן, לפעמים מתגברת סטרא אחרא וקלפה גדולה כל כך שאין בכחו לעמד כנגדה.

ועקר כלל כל הסטרא אחרא וזהמת הנחש הוא עמלק, שכולל כל הסטרא אחרא וכל הקלפות וכל עכו"ם שיונקים ממנו, כמו שכתוב (במדבר כד, כ): "ראשית גוים עמלק" - שעמלק כלול מכלם, וכלם יונקים ממנו. ועל־כן השם יתברך בעצמו צריך ללחם עמו, כמו שכתוב (שמות יז, טז): "מלחמה לה' בעמלק מדר דר". ועל־כן לא היה יכל אפלו משה רבנו להכניעו לגמרי, וכמו שכתוב (שם פסוק יג): "ויחלש יהושע את עמלק" וכו'. שפרש רש"י: 'שחתך ראשי גבוריו ולא הרגו לגמרי, מכאן שעשו על־פי הדבור'. כי מלחמת עמלק היתה על־ידי התפלה־בבחינת־דין של הבעל כח, כנ"ל בתורה הנ"ל. ואף־על־פי שמשה רבנו עליו השלום בודאי היה בעל כח גדול מאד, אף־על־פי־כן לא היה יכל להכניעו לגמרי, כי אם היה רוצה להכניעו לגמרי, היה מתגבר בכח קלפה חזקה וגדולה כל כך, שגם משה לא היה יכל לעמד כנגדה, כי קלפת עמלק מגיע עד אין תכלית, ואין מי שיכול לעקרו לגמרי כי אם השם יתברך, בעת שיבוא משיח צדקנו, על־כן הכרח משה ללחם עמו בחכמה גדולה על־פי הדבור - לחתך רק ראשי גבוריו ולא להכניעו לגמרי. ועל־כן 'מלחמה לה' בעמלק מדר דר', כי השם יתברך בעצמו, כביכול, צריך ללחם עמו בכל דור ודור, כי אין מי שידע איך להתנהג עמו כי אם השם יתברך בעצמו.

וזהו בחינת תקף הנס של פורים שהוא מפלת המן־עמלק, כי המן־עמלק רצה להתגבר אז בכל כחו, עד שרצה לבלע את ישראל לגמרי, כי בקש להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים, והיה לו כח על־ידי שנשאו נשים נכריות (מחברת הקדש, פורים), שהוא פגם תאות נאוף, שעל־ידי־זה עקר כחו. גם השתחוו לצלם (מגלה יב.), שהוא פגם אמונה. גם נהנו מסעדתו של אותו הרשע (שם), שהוא פגם תאות אכילה, בחינת התגברות מזונא דגופא שהוא פגם אכילת עץ הדעת, שעל־ידי כל זה מתגבר זהמת הנחש, שהוא בחינת קלפת המן־עמלק, כמובן ומבאר בהתורה הנ"ל, שכל בחינות אלו, דהינו פגם אכילה ופגם נאוף ופגם אמונה, תלויים זה בזה. והם פגמו אז בכל זה.

ועל־ידי־זה התגבר עליהם המן־עמלק, שהוא עקר זהמת הנחש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין קלט:): 'המן מן התורה מנין? שנאמר (בראשית ג, יא): "המן העץ"' וכו'. נמצא, שהמן הוא עקר פגם עץ הדעת. וכל יניקתו היתה על־ידי שחמל שאול על אגג זקנו, שעל־ידי־זה נולד המן, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יג.), כי מה שחמל שאול על אגג - זה בחינת רחמנות דסטרא אחרא, שמשם עקר יניקת זהמת הנחש, בחינת 'והנחש היה ערום', כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. והמן בגדל התגברותו אז, חשב מחשבה רעה, כי ראה שישראל מרודים מאד מאד בתקף הגלות, ויש עליהם פגמים וקטרוגים כאלה, עד שאז אם היה מתגבר עליהם בכח איזה קלפה קטנה בעלמא - גם כן היה קשה לעמד כנגדו לגדל חלישות ישראל אז.

אבל הוא ברשעתו, ימח שמו, התחכם אז, והתגבר עליהם אז בכל מיני כחות שיש לו, וקבץ זרש אשתו וכל אוהביו וכל עשרת בניו, שהם כל העשרה כתרין דמסאבותא [עשר מדרגות של הטמאה], ורצה להתגבר אז על מרדכי וישראל, בכח כל החמשים שערי טמאה, שהם כלל כל הסטרא אחרא שעמלק כלול מהם, ועל־כן עשה עץ גבה חמשים אמה. ובכח כלם רצה להתגבר על ישראל אז בעת חלישותם הגדולה, בעת תקף הגלות, בעת שהיו רחוקים מארץ־ישראל.

כי עקר הכנעת עמלק הוא על־ידי ארץ־ישראל, כמו שכתוב (דברים כה, יט): "בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק" וכו'. 'בארץ' דיקא, כי ארץ־ישראל הוא על־ידי כח מעשיו וכו', שמשם מקבלין עקר הכח לעמד כנגדו כנ"ל, דהינו שמארץ־ישראל הוא עקר הכח של הצדיק הבעל כח שיכול להתפלל תפלה־בבחינת־דין, שעל־ידי־זה מכניע המן־עמלק, עד שזוכה לכל הבחינות המבארים שם בהתורה הנ"ל, עד שזוכה לגלות אמונת חדוש העולם, שעל־ידי־זה יהיה חדוש העולם שלעתיד, שאז יתנהג כל העולם בבחינת ארץ־ישראל, דהינו לגלות כח מעשיו של השם יתברך, שהשם יתברך ברא הכל בכ"ח אתון וכו' כנ"ל. אבל כל עקר הכח של הצדיק שזוכה לכל זה הוא על־ידי ארץ־ישראל, ששם מאירין כ"ח אתון, כח מעשיו, שמשם עקר הכח כנ"ל.

ועל־כן עקר הכנעת עמלק הוא בארץ־ישראל דיקא כנ"ל, כי משם עקר הכח לעמד כנגדו כנ"ל, אבל אז בסוף גלות בבל, שהיו ישראל בגלות רחוקים מארץ־ישראל והיו חלושים אז מאד, והוא התגבר עליהם בכל כחותיו כנ"ל, ורצה לבלע את ישראל, חס ושלום, לגמרי כנ"ל, על־כן באמת היה אז עת צרה גדולה אשר כמוהו לא נהיתה.

אבל השם יתברך חמל על עמו, ושלח לנו אז את מרדכי ואסתר, ומרדכי הוא בחינת משיח, שכלול מכל הריחות טובות שנמשכין על־ידי התפלה־בבחינת־דין של הבעל כח, כמבאר בהתורה הנ"ל. כי מרדכי הוא בחינת (שמות ל, כג): "בשמים ראש מר דרור" שתרגומו: 'מרי דכיא' (מור טהור ונקי), כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה י:), הינו שהוא ראש לכל הבשמים והריחות של שמן המשחה, שזהו בחינת משיח, שנקרא בשם משיח על שם שנמשח בשמן המשחה, כי משיח הוא עקר הכח של שמן המשחה, כי משיח הוא כלל כל הריחות טובות שבעולם.

ועל־כן על־ידי שמן המשחה נתקדשין הדברים בקדשתן, דהינו המשכן ומזבח וכלי שרת וכהנים גדולים ומלכים (כריתות ה:), כי כל הקדשות מקבלין על־ידי הריח טוב, שהוא בחינת משיח, שגדל וצומח על־ידי הקול המשקה את הגן שנמשך על־ידי התפלה־בבחינת־דין של הבעל כח, שעל־ידי זה הקול יכולין להוכיח ולהפך עוונות לזכיות, חל לקדש, בבחינת 'נרדי נתן ריחו', כמבאר בהתורה הנ"ל. כי עקר הקדשה היא בחינת הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל שעקר חיותה הוא הריח, ועל־כן על־ידי שמן המשחה שהוא בחינת ריח, בחינת משיח, על־ידי־זה מעלין כל הדברים מחל לקדש. ומרדכי נמשך משם, כי הוא בחינת 'בשמים ראש מר דרור'. ועל־כן היה לו כח גדול של משיח לעמד כנגד כל קלפות המן־עמלק.

ועל־כן בכחו היתה יכולה אסתר לירד לבית אחשורוש שהוא בית הסטרא אחרא, שזהו בחינת התפלה־בבחינת־דין שהסטרא אחרא רוצה לבלעה, אבל בכחו הגדול של מרדכי היהודי, על־ידי־זה לא די שלא בלע אותה, אדרבא, היא עמדה להם בבית הבליעה שלהם עד שהכרחו להקיא ולהוציא כל הקדשות שבלעו. והמן־עמלק נפל מאד מאד ותלו אותו ואת בניו על העץ, כי נפל ונכנע המן־עמלק מאד על־ידי התפלה־בבחינת־דין של הבעל כח, שהיא בחינת אסתר, וכנ"ל.

וזהו בחינת תקף השמחה של פורים, כי על־ידי כל הנ"ל נתעורר השיר שיתער לעתיד, בחינת שיר פשוט וכו', שמשם כל השמחות שבעולם כפי ההארה שמקבלין משם. ואז בפורים נתעורר זה השיר בהארה נפלאה מאד, כי אז הוא התנוצצות משיח בחינת מרדכי כנ"ל, ועל־כן אז נמשך שיר ושמחה וחדוה גדולה עד אין קץ: