# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/64/8/

וזה בחינת פסח וענין אסור חמץ, כי בפסח הוא יציאת מצרים, ועקר יציאת מצרים היה לגלות אמונת חדוש העולם. וזה היה עקר גאלת מצרים - שעשה השם יתברך עמנו אז נסים ומופתים גדולים ונוראים מאד מאד, אשר לא נשמעו ולא נראו בכל הארץ ובכל הגויים, אשר על־ידי כל זה נתגלה שיש אלהים שליט בעולמו לעשות בו כרצונו, כי הוא יתברך ברא את העולם יש מאין ברצונו, והוא מנהיג את העולם ובידו לעשות בעולם כרצונו לשנות הטבע בכל עת, לעשות ממים דם, ומדם מים, ומאור חשך, ומחשך אור, וכיוצא בזה בשאר המופתים, אשר על־ידי כלם נתגלה אמונת אמתת אלהותו יתברך - שהוא יתברך חדש הכל ברצונו, ועל־כן בידו לעשות בכל העולם כרצונו, כמו שכתוב בכל המופתים (שמות ח, יח): "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ", "למען תדע כי אין כה' אלהינו" (שם פסוק ו). וכיוצא בזה שאר לשונות כאלה הכתובים בכל המופתים. כי כל המופתים היו לגלות אלהותו יתברך שהוא אמונת חדוש העולם, כי אי אפשר להאמין בהשם יתברך כי אם כשמאמינים בחדוש העולם, כמובן לכל משכיל באמת. נמצא, שעקר בחינת יציאת מצרים הוא לגלות אמונת חדוש העולם, שהיא עקר האמונה שנתגלה על־ידי כל המופתים הנוראים שעשה השם יתברך לעינינו במצרים.

ועל־כן עקר יציאת מצרים היה על־ידי התפלה־בבחינת־דין של הבעל כח, שזהו בחינת (שמות ז, ט): "והשלך לפני פרעה יהי לתנין" הנאמר בתחלת הגאלה, שפרשו רבנו ז"ל על התפלה־בבחינת־דין הנ"ל, כמבאר בהתורה הנ"ל (אות ג), עין שם. כי על־ידי התפלה הנ"ל על־ידי־זה זוכין לגיר גרים, שזהו בחינת (שם יב, לח): "וגם ערב רב עלה אתם", דהינו גרים רבים שנתגירו אז. ועל־ידי־זה נתרבה הכבוד דקדשה. ועל־ידי־זה זוכין לנבואה שהוא מתן תורה. ועל־ידי־זה נתגלה אמונת חדוש העולם שהיא בחינת ארץ־ישראל. ועל־ידי־זה נתעורר השיר הנ"ל, שהוא הקול המשקה את הגן, שעל־ידי־זה גדלים כל הריחות והיראות, שעל־ידי־זה נכנע עקב דסטרא אחרא, שהוא בחינת מזונא דגופא, וזוכין למזונא דנשמתא וכו', כמבאר כל זה בהתורה הנ"ל.

אבל אז בשעת יציאת מצרים, אף־על־פי שכבר קבלו כח על־ידי התפלה־בבחינת־דין של הבעל כח הנ"ל, שעל־ידי־זה היה עקר יציאת מצרים כנ"ל, אף־על־פי־כן עדין לא זכו לקבלת התורה. וכל זמן שאין מקבלין את התורה - עדין אין נתגלה אמונת חדוש העולם בשלמות, כי עקר שלמות אמונת חדוש העולם הוא על־ידי מתן תורה, שהוא בחינת עשרה מדרגות של רוח נבואה ורוח הקדש, שעקר ברור המדמה הוא על־ידי־זה, שעל־ידי־זה עקר שלמות האמונה - להאמין בחדוש העולם שהוא עקר האמונה, כמבאר בהתורה הנ"ל. ועל־כן אז בשעת יציאת מצרים שהיו עדין קדם קבלת התורה - עדין לא היה אפשר לברר המדמה בשלמות, וכל זמן שאין המדמה מברר על־ידי רוח נבואה שהוא מתן תורה, עדין אי אפשר לגלות בשלמות אמונת חדוש העולם. וכל זמן שאין נתגלה אמונת חדוש העולם - אי אפשר לצאת מקלפת מצרים, שעקר זהמתם היה על־ידי הכפירות הנמשכין מהכופרים בחדוש העולם, ימח שמם וזכרם.

ועל־כן באמת היתה יציאת מצרים על־ידי נס נפלא ונורא מאד מאד, כמבאר בכתבי האר"י ז"ל (פרי עץ חיים, חג המצות, פרק א), שהשם יתברך המשיך עליהם מחין גדולים ונוראים מאד שלא בהדרגה ושלא כסדר, עין שם, הינו שאף־על־פי שלא זכו עדין לרוח נבואה בשלמות שהוא קבלת התורה, אף־על־פי־כן המשיך עליהם השם יתברך מחין גדולים שהם בחינת רוח הקדש, בחינת ברור המדמה, עד שנתגלה גם בשעת יציאת מצרים קדם קבלת התורה אמונת חדוש העולם, ועל־ידי־זה יצאו ישראל ממצרים, כי עקר יציאת מצרים הוא על־ידי אמונת חדוש העולם כנ"ל. ובשביל זה הצרכו לצאת בחפזון גדול, כדי שלא יתאחזו בהם הקלפות שהם הכפירות, מחמת שעדין לא זכו לקבלת התורה, שעל־ידי־זה עדין לא נתברר המדמה בשלמות, רק יציאתם מהכפירות וקלפת מצרים היתה בדרך נס, שבאו עליהם הארת המחין שלא בהדרגה ושלא כסדר, כמבאר בכתבים: