# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/64/9/

ובשביל זה צריכין לאכל מצה בפסח, וחמץ אסור באסור חמור מאד בבל יראה ובל ימצא. ועקר אסור החמץ הוא על־ידי המים דיקא, כי עקר הזהירות מחמץ למצה הוא דיקא משעה שנתנו מים בעסה, שאז צריכין לזהר מאד לבלי להשהות את העסה שלא תתחמץ על־ידי המים.

כי עקר אמונת חדוש העולם הוא בחינת מים, כי מים קדמו לעולם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי חגיגה ב, א): 'מתחלה היה העולם מים במים' וכו'. וכן פרש רש"י בפסוק 'בראשית' (בראשית א, א) שהמים קדמו לכל הבריאה. ועקר אמונת חדוש העולם הוא רק להאמין בהתחלת הבריאה שהם המים, להאמין שהשם יתברך ברא את תחלת הבריאה שהיא המים יש מאין המחלט, ואחר־כך ברא מהם כל העולם ומלאו.

כי עקר מה שצריכין להתחזק באמונה על חדוש העולם ה וא רק על ההתחלה, כי מה שאחר הבריאה שברא השם יתברך יש מיש, זה אינו חדוש אצל העולם כל כך, כי החדושים שהשם יתברך מחדש יש מיש - זה אנו רואין בכל יום ובכל עת ובכל שעה. כי באמת אנו רואין חדוש העולם בכל עת ובכל שעה, כי השם יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, שבערב חמה שוקעת ונעשה חשך, ובבקר חוזר ומחדש אור החמה. וכן מחטה אחת שזורעין בארץ השם יתברך מצמיח ממנה כמה שבלים גבוהים עם כמה מאות חטים. וכן מגרעין אחד מצמיח ברצונו אילן גדול ונפלא. ומטפה סרוחה הוא בורא ברצונו אדם גדול וחיה גדולה, וכיוצא בזה, פלאות הבריאה שאנו רואין בכל עת ובכל שעה מה שהשם יתברך בורא בריות נפלאות בכל יום ובכל עת ובכל רגע. אבל מחמת שכל אלו הבריות הנפלאות בורא אותם השם יתברך יש מיש, כי כך גזר ברצונו שמיום הבריאה והלאה יברא הכל יש מיש, על־כן אף־על־פי שאנו רואין בעינינו חדושי בריותיו בכל עת, אף־על־פי־כן אי אפשר להבין בשכל חדוש העולם מחמת שאז היה יש מאין. על־כן צריכין להתחזק באמונה להאמין באמונה שלמה שהשם יתברך ברא הכל ברצונו בתחלת הבריאה יש מאין המחלט.

ובאמת מי שיש לו מח אמתי בקדקדו ומסתכל על האמת, אין שום חלוק אצלו בין חדוש העולם בתחלת הבריאה ובין החדושים שהשם יתברך עושה בכל עת, כי כמו שאין יכולין להבין חדוש העולם של תחלת הבריאה, כמו כן אי אפשר להבין בשום שכל החדושים שהשם יתברך מחדש בכל עת. כי בודאי אם לא היינו רואים בעינינו שנצמח מגרעין אחד אילן גדול כזה, בודאי לא היה שום חכם ומחקר מאמין בזה שיוכל להיות נצמח מגרעין קטן כזה אילן גדול כזה עם ענפים ועלים ופרות כאלה, ואיך היה אפשר לציר זאת בשכל? ואף־על־פי־כן אנו רואין בעינינו פלאות הבורא כאלה בכל עת שנצמח אילן גדול מגרעין אחד, ואדם בעל דעה ובעל שכל נברא מטפה סרוחה, וכיוצא בזה שאר פלאות הבריאה, מה שלא היה אפשר להבין כלל אם לא היינו רואין אותם בעינינו. וגם עכשו שאנו רואין אותם בעינינו, אי אפשר לציר זאת בשכל ולהבין איך נעשה זאת, איך נמשך שכל ודעת לטפה סרוחה שיהיה מטפה לחה וסרוחה כזאת אדם בעל קומה ובעל צורה ובעל שכל כזה, רק הוא יתברך אמר ויהי הוא צוה ויעמד. וזה הבורא יתברך שהוא יכול לברא מגרעין אחד אילן שלם, הוא יכול בודאי גם כן לברא יש מאין המחלט לגמרי, כי כמו שאי אפשר להבין בריאת יש מאין, כן אי אפשר להבין בריאת יש מיש כנ"ל, ומאחר שאנו רואין בריאת יש מיש בכל יום ובכל עת, אף־על־פי שאין אנו מבינים זאת, בודאי אנו מחיבים להאמין גם בבריאת יש מאין. רק מחמת שבריאת יש מאין לאו כל אדם זוכה לראות כי אם הצדיקים בעלי רוח הקדש, על־כן אי אפשר לציר זאת בשכל, וצריכין לסמך רק על אמונה הנמשכת על־ידי בעלי רוח הקדש האמתיים.

נמצא, שעקר התחזקות מה שצריכין להתחזק באמונה להאמין בחדוש העולם הוא רק על התחלת הבריאה שהיתה יש מאין. והתחלת הבריאה היתה ממים שהיו ראשונים לכל הבריאה, כי המים ברא אותם השם יתברך בתחלה כנ"ל. נמצא שעקר אמונת חדוש העולם תלוי במים, שהם ראשונים לבריאה, שהם העקר שנבראו יש מאין המחלט, כי מה שנברא אחר־כך נברא ממים שהוא יש מיש, שאלו החדושים של בריאת יש מיש אנו רואין תמיד בכל עת. ועל־כן מחמת שעקר אמונת חדוש העולם הוא במים, על־כן מים יש בהם שני כחות: חסד ודין, ימין ושמאל, כמובן בזהר: 'מים אנון לימינא' וכו' (זהר וארא דף כד), "כי בם ידין עמים יתן אכל למכביר" (איוב לו, לא) ופרש רש"י: 'משל לנחתום' וכו'.

ועל־כן המים מטהרין מכל הטמאות, ואי אפשר לכנס לשום קדשה כי אם על־ידי טבילה או נטילה ורחיצה במים, כגון כהנים בעבודתן שאי אפשר לו להתקרב לשום עבודה כי אם על־ידי טבילה וקדוש ידים ורגלים במים. וכן כלל ישראל לא נכנסו לברית כי אם על־ידי טבילה במים וכו' (יבמות מו:). ולהפך, מצינו שהמים עלולים לקבל טמאה. וכן אין האכל מכשר לקבל טמאה עד שיבוא עליו מים, כמו שכתוב (ויקרא יא, לח): "וכי יתן מים על זרע" וכו'.

כי עקר כל הקדשות והטהרות הם נמשכין כפי אמונת חדוש העולם, כי עקר הקדשה והטהרה הוא האמונה הקדושה. ולהפך עקר הטמאה והזהמא ותקף הדין הוא על־ידי כפירות, חס ושלום. ועל־כן מחמת שעקר האמונה שהיא אמונת חדוש העולם הוא במים, על־כן "צדיקים ילכו בם" וכו' (הושע יד, י), שמי שזוכה לאמונה - הוא מקבל על־ידי המים כל הקדשות והטהרות, שכלם נמשכין מתחלת הבריאה שברא השם יתברך את המים - יש מאין שמשם כל הקדשות, כי בתחלת הבריאה היה הכל קדש, כמבאר במקום אחר (סימן נא). אבל להפך "פושעים יכשלו בם", שכל הכפירות שלהם הוא בבחינת מים דיקא, שהם תחלת הבריאה יש מאין, ששם עקר כפירתם ימח שמם כנ"ל. ועל־כן המים עלולים לקבל טמאה, כי עקר אחיזת הטמאה למי שבא לטמא הוא בבחינת מים דיקא, שהם תחלת הבריאה יש מאין, ששם מגיע עקר כפירתם שהוא עקר הטמאה, כנ"ל: