# הלכה ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/65/

אסור להנות מריח טוב עד שיברך קדם שיריח, אבל לאחריו אין צריך לברך כלום. (לשון השלחן ערוך סימן רי"ו):

על־פי התורה "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" (בסימן סו) עין שם באות ד, מה שכתב שם דברים נפלאים, כמה האדם צריך להתחזק ולהתגבר לשבר כל המניעות שבעולם, עד שיזכה לגמר להוציא מכח אל הפעל כל הדברים שבקדשה וכו', ובפרט להתקרב לאנשי אמת, שבזה תלוי כל קדשתו וחיותו וכו',

עין שם היטב מה שכתב על מאמר הזהר הקדוש: 'תשעה נקודין, תשעה רקיעין'. כי להוציא מכח אל הפעל צריכין לעשות נקדות להאותיות וכו', והנקדות נעשין על־ידי החשק והכסופין שחושקין לדבר שבקדשה, בבחינת (שיר השירים א, יא): "נקדות הכסף" וכו'. ועקר החשק נעשה על־ידי המניעות שמזמינין לו וכו'. וכל מה שהנחשק גדול ביותר, שאזי צריך שיהיה לו חשק גדול ביותר, כמו כן מתגברין כנגדו ומתפשטין לפניו המניעות ביותר, כי המניעות הם בשביל החשק, וכל שהמניעות גדולים ביותר כמו כן מתגבר החשק ביותר. ואם יחפץ בהאמת, ויתגבר בחשק חזק כפי תקף המניעות - בודאי ישבר המניעות, כי המניעות לא באו כי אם בשביל החשק, כי על־ידי החשק והכסופין ממשיכין נקדות שעל־ידי־זה מוציאין מכח אל הפעל וכו'.

וזה בחינת 'תשעה נקודין, תשעה רקיעין', וכו' עין שם. ויש 'תשעה נקודין, תשעה רקיעין', כי יש כמה בחינות בהנחשק, כי יש נחשק למעלה מנחשק וכו', עד שיש נחשק שהוא בחינת קמץ, בחינת קמיץ וסתים, ששם משתטחין המניעות ביותר מאד מאד, ומזה בעצמו יכולין להבין מעלת הנחשק. ואם יתגבר בחשק חזק כפי מעלת הנחשק - בודאי ישבר המניעות ויגיע אל הנחשק הזה, כי הכלל שכל מה שהאדם חושק באמת בודאי יוכל לגמרו ולהוציאו מכח אל הפעל וכו'; עין שם כל זה היטב: