# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/65/1/

וזה כלל כל עבודת האדם בזה העולם שנברא רק בשביל זה לשבר מניעות. כי זה כל מעלת האדם שהוא גבה מהכל אפלו ממלאכים ושרפים וכו', ובו תלויים כל העולמות. וכל עצם גדלת מעלתו של האדם הוא מה שהוא בזה העולם העשיה והגשמי, שהוא מלא מניעות עצומות מלהתקרב להשם יתברך, והאדם נברא לשבר ולבטל כל המניעות שהם כלל כל ההסתות והפתויים והתאוות של זה העולם שכלם הם מניעות מלהתקרב להשם יתברך, והאדם צריך להתגבר עליהם ולשברם ולבטלם על־ידי גדל החשק אל האמת, ומחמת זה שגבה מעלתו מאד. וזהו בעצמו בחינת מוציא מכח אל הפעל, כי האדם צריך להוציא כל דבר מכח אל הפעל, כי השם יתברך ברא כל הבריאה שתהיה חסרה, עד שישלים אותה האדם, כמו שכתוב (בראשית ב, ג): "אשר ברא אלהים לעשות", שפרושו, שהאדם יעשה וישלים אותה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יא, ו): שהכל צריך תקון וגמר על־ידי האדם, כי החטין צריכין לטחן, התרמסין וכו'. וזה בחינת מוציא מכח אל הפעל, שצריך האדם לעסק בזה ברוחניות וגשמיות, כי אף־על־פי שהשם יתברך ברא הכל בששת ימי המעשה, והוציא מכח אל הפעל כל הבריאה, אף־על־פי־כן, גמר כל דבר נשאר עדין בכח עד שיוציאו האדם דיקא מכח אל הפעל. כגון: כל הצמחים שיש כח בזרעם להוציא כיוצא בהם. אבל האדם צריך לעסק לחרש ולזרע עד שתגדל התבואה ותצא מכח אל הפעל, ואחר־כך לקצר התבואה ולטחן וכו', עד שיגמר מלאכות הפת, וכן בלבושים ובכל הדברים.

וכמו שהוא בגשמיות - כן הוא ברוחניות, שאין שלמות לשום דבר, ואין נמשך בו שלמות חיותו, עד שבא האדם ומתפלל עליו ועובד השם יתברך בזה הדבר, ואז דיקא נשלם חיות הדבר ברוחניות, כי הכל נשלם על־ידי האדם בגשמיות וברוחניות. ועל־כן אף־על־פי שנבראו כל הצמחים - לא יצאו בארץ, עד שבא האדם והתפלל על הגשמים, כמו שפרש רש"י על פסוק (בראשית ב, ה): "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר ה' אלהים ואדם אין לעבד את האדמה". ופרש רש"י שם: ובשלישי שנאמר בו (שם א, יא): "תדשא הארץ" וכו' על פתח קרקע עמדו עד שבא אדם וכו' והתפלל על הגשמים, עין שם.

נמצא, שהאדם צריך להוציא מכח אל הפעל להשלים כל הדברים של הבריאה. וזהו אי אפשר כי אם על־ידי בחינת נקדות, שנעשין על־ידי החשק והכסופין, שנעשין על־ידי המניעות דיקא כנ"ל. על־כן בהכרח שיעברו עליו מניעות רבות כל ימי חייו, כדי שיתגבר בחשק יותר, כדי שעל־ידי־זה ימשיך נקדות אל האותיות, כדי שעל־ידי־זה יוציא מכח אל הפעל וכו', כנ"ל: