# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/65/2/

ועקר כח החשק והכסופין דקדשה - נמשכין מבחינת ריח טוב בשרשו, שהוא חיות הנשמה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מג:): 'איזהו דבר שהנשמה נהנה ממנו? זה הריח'. כי התגברות החשק בשעת המניעות הוא על־ידי בחינת ריח. כי באמת עקר כל המניעות הם מניעות המח, כמו שכתוב במקום אחר (לקוטי תנינא סימן מו), כי עקר המניעה מחמת שמבלבלין מחו בעקמימות וקשיות ובלבולים על צדיקי אמת, או על שאר דברים שבקדשה שצריך לעשות, עד שאינו יודע מעלתם ועצם קדשתם שיכול לזכות על ידם לכל טוב נפלא ונורא מאד, כי בודאי אם היה האדם רואה בעיניו גדל עשירותו והצלחתו בזה ובבא לנצח, שיזכה על־ידי הצדקה שיתן, בודאי כל אדם היה נותן צדקה הרבה בשתי ידים, כי כמה וכמה האדם מתיגע ביגיעות גדולות ומוציא ממונו, ומרבה בהוצאות בשביל ספק רוח, מכל שכן וכל שכן כשהיה רואה בעיניו רוח כזה, שמרויחין על־ידי הצדקה בודאי היה נותן צדקה בשתי ידים בשמחה רבה, וכן בכל המצוות.

וכן להתקרב לצדיקי אמת ולאנשיהם - שיכולים לקרב אותו להשם יתברך שזה עולה על הכל, ובזה תלוי כל קדשת יהדותו. אם היה רואה נפלאות ערבות נעימות התקוה שיזכה על ידם לנצח, בודאי היה משליך הכל והיה רץ אחריהם בכל כחו, ולא היתה שום מניעה והסתה ודחיה נחשבת בעיניו לכלום. אבל עקר המניעה היא מניעת המח, דהינו שאין רואין כל זאת בעיניו בתחלה, כי בתחלה בשעה שבא לעשות המצוה או להתקרב לאנשי אמת - אינו רואה אמתת מעלתם, ועל־ידי־זה יש כח להמניעות להשתטח כנגדו למנעו, חס ושלום, וצריך להתגבר בחשק חזק על המניעות דיקא לשבר המניעות כנ"ל. אבל אם כן, מאחר שהמניעות מעלימין מעלת הדבר שבקדשה, אם כן מהיכן יקבל כח לשברם? אך עקר הכח לשברם נמשך מרחמי השם יתברך, מה שהשם יתברך מאיר מרחוק בדעת כל אדם שיתנוצץ לו האמת מרחוק, בבחינת (ירמיה לא, ב): "מרחוק ה' נראה לי". וזהו בחינת הרמזים הבאים אל האדם בכל יום שיתקרב וישוב אליו. ומי שחפץ בחיים באמת ואינו מטעה את עצמו ומסתכל על האמת לאמתו, הוא רואה מרחוק אמתת האמת, כי האמת עד לעצמו. ועל־ידי־זה מתגבר בחשק חזק כפי המניעות, עד שמשבר כל המניעות ומתקרב אל האמת.

וזאת הבחינה שרואה האמת מרחוק כדי שיוכל להתגבר בחשק חזק לשבר המניעות - זאת הבחינה היא בחינת ריח טוב, כי עדין אינו רואה האמת ממש, כי אם כן לא היה מניעה כלל כנ"ל, והאדם בהכרח שיהיה לו מניעות, רק זאת הראיה וההתנוצצות מרחוק היא בבחינת ריח, שמגיע לו ריח טוב מהאמת 'כמאן דארח ריחא' (זהר פקודי רלט.) בבחינת (פרקי דרבי אליעזר כה): ריח טוב קלט. וזהו בחינת (שיר השירים יא, ג): "לריח שמניך טבים שמן תורק שמך על־כן עלמות אהבוך". ופרש רש"י על הרחוקים הבאים לשוב ולהתגיר, כמו שפרש שם 'עלמות אהבוך' - בא יתרו ונתגיר, באה רחב ונתגירה.

וזהו: 'לריח שמניך טבים' וכו', דהינו על־ידי בחינת ריח טוב, על־ידי־זה דיקא 'עלמות אהבוך', שבאים הרחוקים ושבים להשם יתברך כמו יתרו וכו'. כי עקר התקרבות הרחוקים לשבר מניעות שלהם העצומות הוא על־ידי בחינת ריח כנ"ל, שהוא בחינת מה שהשם יתברך מרחם עליהם ומאיר עליהם מרחוק רמזים שיתנוצץ להם האמת מרחוק וכו' וכנ"ל. וזהו שנסמך לזה (שם ד): "משכני אחריך נרוצה", כי הינו הך, וכמו שפרש רש"י שם: אני שמעתי משלוחיך רמז שאמרת למשכני ואני אמרתי אחריך נרוצה וכו'. הינו כנ"ל, שהשם יתברך מרמז רמזים מרחוק להאדם שיתקרב אליו, ומי שחפץ באמת רץ אחריו מיד בבחינת 'משכני אחריך נרוצה'. שזהו בחינת ריח 'כמאן דארח ריחא', בחינת 'לריח שמניך טבים' וכו', על־כן 'עלמות אהבוך', שעל־ידי־זה מתקרבים הרחוקים כנ"ל, על־כן נסמכו זה לזה וכנ"ל: