# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/65/3/

וכל הברכות שמברכין על כל הדברים כלם, הם בבחינת מוציא מכח אל הפעל, כי קדם שמברכין על הדבר, ומודים שהשם יתברך ברא אותו, קדם לזה אין שלמות להדבר, ואין נמשך שלמות החיות דקדשה לאותו הדבר, כי הכל נברא לכבודו, כדי שיודו ויברכו אותו עליו, כמו שכתוב (משלי טז, ד): "כל פעל ה' למענהו" וכו'. כי כשמברכין על הפרי 'בורא פרי העץ' או 'בורא פרי האדמה', וכיוצא, בזה ממשיכין עקר שלמות בריאת אותה הפרי, וכאלו עכשו נבראת הפרי על־ידי הברכה שברך עליה, שעל־ידי־זה נמשך שלמות חיותה דקדשה. נמצא, שעל־ידי הברכה הוא בחינת מוציא מכח אל הפעל, שמוציא מכח אל הפעל שלמות חיותו כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לה.): כתיב (תהלים כד, א): "לה' הארץ ומלואה", וכתיב (שם קטו, טז): "והארץ נתן לבני־אדם", כאן - קדם ברכה וכאן - לאחר ברכה. כי קדם ברכה כאלו הכל עדין בכח ה', בבחינת 'לה' הארץ ומלואה' - שהכל עדין של ה', כי נחשב כאלו לא יצא עדין מכחו אל הפעל, אבל לאחר ברכה אז דיקא 'והארץ נתן לבני־אדם', כי על־ידי הברכה מוציאין מכח אל הפעל, ואז שיך הכל לבני־אדם, דהינו לבני ישראל שהם קרויים אדם (יבמות סא.), כי הם הוציאו הכל מכח אל הפעל על־ידי הברכה כנ"ל: