# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/65/4/

וזה בחינת ברכה ראשונה וברכה אחרונה, כי כל דבר יש לו תכלית שבשביל זה נברא ויצא מכח אל הפעל. כי כל הדברים שברא השם יתברך - הכל יצאו מכח אל הפעל בשביל האדם שמשלים אותם, וחוזר ומעלה אותם על־ידי עבודתו למקורם ושרשם שזהו תכליתם, כי תכלית כל הדברים הוא כשאדם עובד בכח הזה את השם יתברך, שבזה מעלה אותם לשרשם ותכליתם. ועקר תכלית עבודת האדם הוא הרצון - לכסף ולהשתוקק תמיד להשם יתברך בתכלית הרצון, כמו ששמענו מפיו הקדוש כמה פעמים (שיחות הר"ן נא), כמבאר בספריו הקדושים (עין בהלכות ערב, הלכה ג'). וזה תכלית כל המצוות והעבודות הקדושות, כי ההתחלה היא מרצון והסוף והתכלית הוא שלמות הרצון, בחינת רצון שברצונות (זהר יתרו פח:), ששם הסתלקות משה רבנו, שהוא שרש וכלל נשמות כל ישראל, שנסתלק ב'רעוא דרעוין' - רצון שברצונות (זהר יתרו פח:).

וכל אחד מישראל יש לו איזה שרש ואחיזה בנשמת משה רבנו, שהוא בחינת רצון, ושם עקר תכליתו וסופו על־ידי עבודתו ותורתו ומצוותיו וכנ"ל. כי כבר מבאר, שעקר ההתחלה על־ידי הרצון, כי אי אפשר לשבר מניעות הגוף שלו ושל אחרים וכו' כי אם על־ידי תקף הרצון, והחשק וההשתוקקות והכסופין וכו' וכנ"ל, שעל־ידי־זה משברין כל המניעות שבעולם ומוציאין מכח אל הפעל. ואחר־כך כשזוכין להוציא מכח אל הפעל וגומרין המצוה או הדבר שבקדשה שרצה לעשות, עקר התכלית והפעלה שפועלין על־ידי המצוה, הוא מה שזוכין על־ידי המצוה להתגבר ברצון חדש וחזק יותר להשם יתברך, עד שישתוקק וירצה לעשות מצוה אחרת, וכן להלן יותר. כי כל נפשות ישראל וכל המצוות הם אחד, כידוע, וכלם נמשכין ממקור הרצון שהוא בחינת רצון שברצונות, שהוא בחינת נשמת משה רבנו שהוא שרש וכלל כל התורה והמצוות וכל נפשות בית ישראל. ושם עקר התכלית והסוף של כל אחד מישראל שזוכה על־ידי תורתו ומצוותיו, דהינו שיכלל בבחינת רצון העליון שישתוקק להשם יתברך בתכלית הרצון, שאי אפשר לדבר בזה כלל, שהוא בחינת (זהר נשא קכח: האזינו רפח.): ארבע מאות עלמין דכסופין דירתין צדיקיא לעתיד לבא (ארבע מאות עולמות של כסופים שיורשים הצדיקים לעתיד לבא). אשרי הזוכה להם!