# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/65/8/

וזה בחינת מה שנסמך פרשת מנחות נסכים לפרשת המרגלים. כי קרבן מנחה הוא בחינת הארת הרצון, כמו שכתוב (ויקרא ב, א): "ונפש כי תקריב קרבן מנחה", וכמו שפרש רש"י (על־פי מנחות קד:): 'לא נאמר נפש אלא במנחה, מי דרכו להקריב מנחה - עני, מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו' - 'נפש' זה בחינת רצון והשתוקקות חזק במסירת נפש. כי כל הקרבנות של בהמות ועופות שסומכין עליהם ושוחטין אותם וכו' - זה בחינת זביחת היצר, כמובא, אבל המנחה אין בה שחיטה, והיא בחינת קרבן עני, 'אין עני אלא מן הדעת' (נדרים מא.), הינו מי שהוא עני במעשים טובים, ואין בו דעת לזבח את יצרו לגמרי, ואף־על־פי־כן הוא רוצה להקריב קרבן לה', נתנה לו התורה עצה שיקריב את נפשו, הינו רצונו, שזהו בחינת קרבן מנחה שנאמר בה "נפש", שהוא קרבן עני, שאין בה שום שחיטה, ואף־על־פי־כן היא יקרה מאד בעיני השם יתברך, מאחר שרצונו חזק כל כך להשם יתברך, עד שגם הוא בעניותו הגדולה אינו מונע את עצמו מלהקריב קרבן לה', דהינו בחינת קרבן מנחה שהוא בחינת נפש בחינת רצון וכנ"ל.

וזה בחינת גדל יקרת קדשת תפלת המנחה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו:): 'לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה'. והקשו הפוסקים (תוספות פסחים קז., דבור המתחיל 'סמוך', מובא במגן אברהם סימן רלב), למה נקראת מנחה? הלא גם בבקר הקריבו מנחה, ותרוצם דחוק. אך עקר המשכת הרצון צריכין להתגבר ביותר ויותר להמשיך בשעת תפלת המנחה, שאז תקפא דדינא שלטא (תקף הדין שולט). כמו שאיתא בזהר (חיי שרה קלב: יתרו פח:), שמשם כל המניעות מעבודת השם יתברך. ועל־כן הזהירו רבותינו ז"ל מאד ביותר שלא לאחר תפלת המנחה, והחמירו בזה מאד, כמו שכתוב במשנה (שבת ט:): 'לא ישב אדם לפני הספר ולא לאכל' וכו' - 'גזרה שמא ימשך' וכו'. מחמת שאז שכיחים המניעות ביותר, מחמת שזמנה באמצע היום, דהינו אחר חצות היום בעת שהעולם טרודים במשא ומתן ופרנסתם, שמהם כל המניעות מהשם יתברך. ואז צריך האדם להתגבר ביותר ברצונות חזקים וכסופים גדולים והשתוקקות נמרץ להשם יתברך, כדי שיזכר בהשם יתברך בתוך המשא ומתן, בתוך תקף המניעות, שזהו העקר כנ"ל. וכמו שהזהירו רבותינו ז"ל על זה מאד בכמה מקומות.

וזהו בחינת תפלת המנחה, כי התפלה בחינת רצון, כי היא עבודה שבלב (תענית ב.), אך עקר התגברות הרצון צריכין בשעת מנחה, כנ"ל. כי עקר ההמתקה והתקון של תפלת המנחה בחל - נמשך ממנחה של שבת, שאז עקר הארת הרצון, כי אז רעוא דרעוין, כידוע בזהר (יתרו שם. נשא קכט. האזינו רפח:). ועל־כן נקראת זאת התפלה דיקא בשם 'מנחה', כי אז צריכין ביותר להתגבר להמשיך על עצמו רצונות חזקים להשם יתברך, שזהו בחינת מנחה כנ"ל. ועל־כן נסמכה פרשת מנחות לפרשת מרגלים, כי בחינת מנחות הם תקון המרגלים שפגמו ברצון כנ"ל. כי על־ידי קרבן מנחה ממשיכין הארת הרצון כנ"ל, שעל־ידי־זה סוף כל סוף יתתקן הכל ונשוב לארצנו בקרוב, אמן כן יהי רצון: