# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2041/61/

על־פי המאמר "בקרב עלי מרעים" וכו' בספר הראשון בסימן לו, עין שם כל המאמר:

והכלל, כי כל נפש מישראל הוא משרש בשבעים נפש של בית יעקב, והם משרשים בשבעים פנים של תורה וכו' (תקוני זהר, תקון יח, לב.). וזה לעמת זה וכו' (קהלת ז, יב) הם השבעים לשון וכו'. ודע שתאות נאוף הוא כלליות מדות רעות של שבעים לשון וכו'. ובשביל זה דרשו חכמינו ז"ל (ברכות יב:): "ולא תתורו וכו' ואחרי עיניכם" (במדבר טו, לט) על תאות נאוף וכו', מחמת שהיא כלליות מדה רעה של מדות רעות של שבעים לשון וכו'.

ודע, כי תקון של הרהורי זנות שבא לאדם שיאמר 'שמע' ו'ברוך שם' וכו'. כי תאות נאוף היא באה מעכירת דמים וכו', שהיא מלכות דסטרא אחרא. ומלכותא דשמיא היא בבחינת גבירתה (משלי לא, לג) - "אשה יראת ה'", שהיא בבחינת ים של שלמה העומדת על שנים עשר בקר (מלכים־א ז, כה), שנים עשר שבטי יה (זהר ויחי רמא.). וכשאדם מקבל עליו על מלכות שמים באלו הפסוקים - שכולל את נשמתו בשנים עשר שבטי יה, ומפריש את נשמתו מנשמת ערב רב הבאים מאשה זונה וכו' שהיא שפחה בישא, שהיא בבחינת (בראשית טז, ח): "מפני שרי גבירתי אנכי בורחת" וכו', שהתאוה בורחת ונפרדת ממנו וכו'. כי בשני פסוקים אלו שהם 'שמע' ו'ברוך שם', יש שתים עשרה תבות כנגד שנים עשר שבטי יה. וארבעים ותשע אותיות כנגד ארבעים ותשע אותיות שבשמות שבטי יה וכו'. ובקבלת על מלכות שמים וכו' נכלל נשמתו בנשמות שבטי יה, בחינת "אשה יראת ה'", אזי היא בחינת סגירת עינים בשעת קריאת שמע. להורות, שעל־ידי קבלת על מלכות שמים הוא בבחינת 'עולימתא שפירתא דלית לה עינין' (עין פרי־עץ־חיים, קריאת־שמע, פרק ו), שהיא התאוה שכוללת המדות רעות של שבעים לשון וכו'.

וכשבא להתגלות התורה - נעשה מההתגלות נשמות חדשות וכו', לכל אחד לפי בחינתו ותפיסתו, כי התורה יש לה שני כחות וכו'. וזה הוא כלל גדול, כי "מפי עליון לא תצא" (איכה ג, לח) - כי אם אור פשוט, אך לפי בחינת הכלי המקבל את האור - כך נצטיר האור בתוכו וכו'. וזה בחינת (במדבר כג, כ): "הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה" וכו'. ועקר תקון ושלמות הכלי הוא על־ידי שמירת הברית, ואזי זוכה לקבל האור ולצירו בבחינת ברכה וכו'; עין שם כל זה היטב:

נמצא, שעל־ידי קריאת שמע מכניעין הרהורי זנות. כי על־ידי קריאת שמע נכללין במלכות דקדשה בשנים עשר שבטי יה וכו'. וזה הוא בחינת קריאת שמע שעל המטה, כי עקר תקון השנה הוא להנצל מהרהורים רעים. כמו שאנו מתפללין ומבקשים מהשם־יתברך בברכת המפיל קדם השנה: ואל יבהלוני רעיוני וחלומות רעים והרהורים רעים וכו'. כי זה ידוע שעקר התגברות פגם הנ"ל דהינו פגם תאות נאוף הוא בבחינת שנה, בחינת מקרה לילה, חס ושלום.

ועל־כן צריכין קדם השנה להכניע אלו ההרהורים הנ"ל. ובשביל זה תקנו לנו חכמינו ז"ל (ברכות ד:) קדם השנה לקרות קריאת שמע שעל המטה - שהוא תקון גדול מאד לפגם תאוה הנ"ל, כמבאר בכתבים (פרי־עץ־חיים, קריאת שמע שעל המטה, פרק ה). כי על־ידי שקורין קריאת שמע ומקבלין על עצמן על מלכות שמים - על־ידי־זה הוא מפריש את נשמתו מנשמת ערב רב וכו' כנ"ל, וכולל נשמתו בשנים עשר שבטי יה וכו', שהוא בחינת (משלי לא, ל): "אשה יראת ה'", בחינת מלכות דקדשה, בחינת גברתה, שעל־ידי־זה נכנעים ובורחים ממנו ההרהורים הבאים מאשה זונה כנ"ל, בבחינת 'מפני שרי גבירתי אנכי בורחת', כמבאר היטב במאמר הנ"ל, עין שם.

וזה בחינת מה שאומרים (בברכת המפיל): ותהי מטתי שלמה לפניך וכו'. 'מטה שלמה' - זה בחינת מטתו של יעקב של שנים עשר שבטי יה שהיתה מטה שלמה. כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ספרי ואתחנן ו, ד) על פסוק (בראשית מז, לא): "וישתחו ישראל על ראש המטה", שהיתה מטתו שלמה של שנים עשר שבטי יה בלי שום פסלת וכו'. וזה אנו מבקשים קדם השנה - שתהא מטתי שלמה וכו' הינו כנ"ל, שיהיה נצול מהרהורים רעים וכו' כנ"ל, שתהיה נכלל נשמתנו בנשמת שנים עשר שבטי יה וכו' שהם בחינת מטה שלמה. ומי שזוכה שתהיה נשמתו נכללת עמהם בשעת שנה - מטתו שלמה גם כן וכו', כנ"ל.

וזה בחינת והאר עיני וכו', כי עקר פגם תאוה הנ"ל הוא בבחינת עינים כנ"ל, כי הוא כלליות של שבעים אמות כנ"ל, שהם בחינת שבעים אנפין חשוכין וכו' כנ"ל. וכשזוכה שעל־ידי השנה תהיה נכללת נשמתו בשנים עשר שבטי יה כנ"ל, שהם משרשים בשבעים פנים של תורה שהם שבעים אנפין נהירין, אזי זוכה על־ידי השנה לנשמה חדשה להתגלות חדשה בתורה, כי הנשמה נתחדשת בשעת שנה בתוך האמונה, שהיא בחינת קריאת שמע, בבחינת (איכה ג, כג): "חדשים לבקרים רבה אמונתך". ומי שזוכה - יכול להשיג בשעת שנה התגלות חדש בתורה, כמו שמצינו בכמה צדיקים שהשיגו השגות גדולות בשעת שנה וכו' (פרי־עץ־חיים שם פרק א).

וזה שאנו מבקשים קדם השנה: ואל יבהלוני רעיוני וכו' והרהורים רעים ותהיה מטתי שלמה לפניך והאר עיני פן אישן המות - כי הכל אחד, דהינו להנצל מהרהורים רעים הבאים מאשה זונה וכו' כנ"ל, ולזכות שתהיה נכללת נשמתו בשנים עשר שבטי יה על־ידי קריאת שמע שהם בחינת מטה שלמה כנ"ל. ואז זוכה לבחינת שבעים אנפין נהירין בחינת והאר עיני וכו', הפך שבעים אמות, שהם שבעים אנפין חשוכין שהם סטרא דמותא. רק לזכות להפריש נשמתו מהם בשעת שנה על־ידי קריאת שמע שעל המטה, שעל־ידי־זה נכנעין השבעים אמות, הינו תאוה הנ"ל שכוללת אותם וכו' כנ"ל. כי על־ידי קריאת שמע נכלל נשמתו בשנים עשר שבטי יה, שהם משרשים בשבעים אנפין נהירין, בחינת שבעים פנים לתורה, בחינת והאר עיני וכו', כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ה.): שתלמיד חכם הדבוק בתורה תמיד - הוא פטור מקריאת שמע שעל המטה. כי עקר קריאת שמע שעל המטה הוא בשביל להנצל מהרהורים רעים וכו' ולזכות לבחינת שבעים פנים לתורה כנ"ל. ועל־כן תלמיד חכם הדבוק בתורה - בודאי אינו צריך לזה, כי אין לו שום הרהור בודאי, מאחר שהוא דבוק בהתורה תמיד, והוא מקשר תמיד בבחינת שבעים פנים לתורה, כי מחשבתו קדושה תמיד, והוא איסתמר מהרהורא בישא, מהרהורא דמשקר אילנא דחיי [והוא נשמר ממחשבה רעה, ממחשבה הכופרת באילן־החיים (זהר ויצא קנד:)]. ועל־כן בודאי הוא זוכה ממילא להתגלות התורה בשעת שנה, ואינו צריך לקריאת שמע שעל המטה להכניע הרהורים רעים קדם השנה וכו' כנ"ל, כי הוא דבוק בהתורה תמיד, ואין לו שום הרהור רע, כי מחשבתו קשורה בהתורה תמיד:

וזה בחינת מה שמתודין על העוונות קדם השנה (פרי־עץ־חיים, שם, פרק ב), כי כל העוונות והחטאים הם באין מהשבעים מדות ותאוות רעות של השבעים אמות, שהם אנפין חשוכין, שהם ההפך משבעים פנים לתורה. ועל־כן קדם השנה מתודין על העוונות, ומבקשין מהשם־יתברך כפרה עליהם, כדי להפריש נשמותינו מנשמות ערב רב, מהשבעים אמות, שמהם באין כל החטאים כנ"ל, כדי שיוכלו נשמותינו לעלות ולהכלל בנשמות שנים עשר שבטי יה, שהם בחינת שבעים אנפין נהירין, בחינת שבעים פנים לתורה וכו', וכנ"ל:

וזה בחינת 'ויהי נעם' שאומרים קדם השנה, בחינת נעם העליון, שהיא בחינת השגת התורה, בחינת שבעים פנים לתורה, שזה עקר הנעם, בחינת "דרכיה דרכי נעם" (משלי ג, יז):

וזה בחינת מה שאומרים: הנה מטתו שלשלמה ששים גברים וכו', וכן אומרים אז ברכת כהנים, כי כשמקבלין האור מלמעלה - הוא אור פשוט ונצטיר לכל אחד לפי בחינתו וכו' כנ"ל. ועל־כן אומרים ברכת כהנים - כדי לציר האור בבחינת ברכה. כי האור הבא מלמעלה הוא קמיץ וסתים, בחינת (ויקרא ה, יב): "וקמץ הכהן". ועל־כן הכהנים יש להם כח לציר האור ההוא, שהוא בחינת 'וקמץ הכהן', לצירו בבחינת ברכה. ועל־כן הם מצוים לברך את ישראל בברכת כהנים, כמבאר כל זה בהלכות נשיאת כפים (הלכה ג'), עין שם. וזהו בחינת ברכת כהנים שאומרים קדם השנה - כדי לציר האור בבחינת ברכה, וכנ"ל:

וזה בחינת ששים גברים וכו' (שיר השירים ג, ז). כי רבותינו ז"ל דרשו פסוק זה על התורה, כמובא בפרוש רש"י שם על פסוק זה. הנה מטתו שלשלמה - הינו הארון ששם התורה מנחת. ששים גברים סביב לה - הם ששים רבוא ישראל וכו'. מלמדי מלחמה איש חרבו על ירכו - שהם עושים סימנים בתורה שלא תשכח מהם, והם מלמדי מלחמתה של תורה וכו' עין שם בפרוש רש"י. הינו כנ"ל, כי התורה יש לה שני כחות וכו', וכל אחד מציר האור לפי בחינתו. ועל־כן צריכין לעשות סימנים בהתורה שלא תשכח. דהינו לעשות סימנים בחינת כלים לקבל האור בבחינת טובה וברכה שלא תשכח. דהינו שלא ישכח את התורה, וחס ושלום יהפך דברי אלהים חיים ויאמר על אסור מתר וכו', שהוא בחינת שמציר האור להפך.

ועל־כן צריכין להיות מלמד מלחמה ולהיות חרבו על ירכו, שזהו בחינת שמירת הברית, כידוע (זהר ויחי רמ:). ועל־ידי־זה בעצמו זוכין לעשות סימנים בהתורה, שהם בחינת כלים דקדשה לקבל את האור, בבחינת אור מלא, בבחינת ברכה ולהנצל משכחה, דהינו מלהפך, חס ושלום, דברי אלהים חיים, דהינו שלא לציר האור להפך, חס ושלום. וזה בחינת 'ששים גברים' שהם ששים רבוא ישראל שקבלו את התורה, כי התורה לא נתנה עד שהיו ישראל ששים רבוא. כי יש ששים רבוא אותיות לתורה (זהר חדש שיר השירים צא), כנגד ששים רבוא נשמות ישראל, וכל אחד מישראל יש לו אות בתורה (שיחות הר"ן סימן צא). ועל־כן לא היה אפשר לקבל את התורה עד שהיו ששים רבוא ישראל. כי כל אחד מישראל לפי אחיזתו בהתורה - כן יש לו כח לציר את אותיות התורה לפי בחינתו.

ועל־כן במעמד הר סיני שהיו ששים רבוא ישראל כלם קדושים בקדשת הברית, כמו שכתוב (תהלים קכב, ד): "שבטי יה" וכו' שמי מעיד עליהם וכו' (שיר השירים רבה ד, יב), על־כן אז דיקא זכו לקבלת התורה, כי היה להם כח לציר את כל התורה שכלולה מנשמותיהן לטובה ולברכה. ועל־כן נקראים 'ששים גבורים', כי ציור האור זה בחינת גבורה שמצמצמת ומצירת את האור במדה לטובה ולברכה, כידוע (אוצרות חיים שער רפ"ח ה). ועל־כן אומרים פסוק זה קדם השנה - כדי לזכר לציר האור לטובה ולברכה, אמן: