# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2041/62/

על־פי התורה "אשרי העם - זרקא" בסימן לה, עין שם:

והכלל, שצריך כל אחד לשמר את שכלו משכליות חיצוניות וממחשבות זרות, ומכל שכן וכל שכן לשמר מחשבתו מאד מאד מהרהורים רעים וכו'. כי כשאדם מכניס בתוך שכלו הקדוש מחשבות חיצוניות - הם חכמות חיצוניות, אזי נתמעט קדשת שכלו וכו'. ואחר־כך כשאדם שומר את עצמו משכליות חיצונים, לא זו אף זו שצריך לחדש השכל בכל עת וכו'. וחדוש השכל הינו חדוש הנשמה הוא על־ידי שנה, בחינת "חדשים לבקרים רבה אמונתך" וכו' (איכה ג, כג), ובשעת השנה המחין הינו הנשמה באה בתוך אמונה, בחינת 'חדשים לבקרים' וכו'. ויש כמה בחינות שנה וכו'.

אבל כשאדם מכניס שכלו הינו נשמתו בתוך האמונה הינו פשטי אוריתא הינו משא ומתן, בבחינת 'חדשים לבקרים' בבחינת שנה (זהר פנחס רמד:), אזי צריך לשמר האמונה שלא יינקו ממנה החיצונים, כי היא שוכנת בתוך החיצונים וכו'. וצריך להמשיך בחינת חשמ"ל מעולם הבינה, להלביש את המלכות הינו אמונה, שלא יינקו ממנה העכו"ם והארצות שסביבותיו. וכשאדם עוסק במשא ומתן באמונה כל כך כמו רב ספרא (מכות כד.), ומקים "ודבר אמת בלבבו" (תהלים טו, ב) - זו הבחינה נעשה חשמ"ל הינו מלבוש סביב האמונה, ואזי מסככת על בנהא שלא יינקו ממנה וכו' וכו'. וזהו בחינת הקרבת קרבן התמיד והקטרת הקטרת וכו'; עין שם כל זה היטב:

והנה על־פי זה מבאר היטב ענין קריאת שמע שעל המטה, שהיא אמונת היחוד שצריכין לקבל עליו קדם השנה. כי השנה הוא תקון המחין כנ"ל, שאז נכנסין המחין בתוך בחינת אמונה ונתחדשין שם בבחינת 'חדשים לבקרים רבה אמונתך' וכו' כנ"ל. על־כן קדם השנה צריכין לומר קריאת שמע שעל המטה שהיא עקר האמונה, כדי שיזכה על־ידי־זה שיכנס מחו הינו נשמתו לתוך האמונה בשעת שנה, כדי שיתחדש שם בבחינת 'חדשים לבקרים' וכו' כנ"ל. אבל כשמכניס שכלו הינו נשמתו בתוך האמונה בשעת שנה - צריך לזהר לשמר את האמונה בעצמה שלא יינקו ממנה החיצונים כנ"ל. ועל־כן צריכין להמשיך בחינת חשמ"ל מעולם הבינה וכו', כנ"ל.

וזה בחינת מה שצריכין לקרות קריאת שמע במסירת נפש על קדוש השם (פרי־עץ־חיים, קריאת־שמע, פרק יב), כי על־ידי מסירת נפש על קדוש השם על־ידי־זה נכללת נשמתו בבחינת בינה אימה עלאה, כמבאר בכונות (פרי־עץ־חיים, קריאת־שמע־שעל־המטה, פרק ז). ואזי הוא זוכה להמשיך משם - מבחינת בינה, הוא ממשיך משם בחינת חשמ"ל הנ"ל, כדי לשמר את האמונה בשעת שנה - שלא יינקו ממנה החיצונים, כנ"ל.

וזה בחינת הודויים שצריכין לומר בקריאת שמע שעל המטה קדם השנה (שם פרק ב). כי הודוי שאומרים זה בחינת אמת, בחינת 'ודבר אמת בלבבו'. כי עקר מעלת הודוי שחשוב בעיני השם־יתברך כשמתודין לפניו, הוא האמת, דהינו מה שהוא מודה על האמת. שזהו עקר לשון ודוי מלשון 'מודה'. דהינו שהוא מודה ומתודה שחטא ופשע נגדו יתברך וכזאת וכזאת עשה, שזה יקר בעיני השם־יתברך, מאחר שעל כל פנים מכיר חטאו ומכניע את עצמו לפניו יתברך. ומודה ומתודה על האמת שעשה כך וכך נגדו יתברך, וכמו שכתוב (משלי כח, יג): "מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועזב ירחם", דהינו מי שהוא שקרן ומכסה פשעיו - לא יצליח. אבל ההפך, כשאינו שקרן ואינו מכסה פשעיו בשקר, רק שהוא מודה ומתודה על האמת, ומכיר חטאו ועוזב אותם - ירחם. וזה שאמר דוד כשהתודה חטאו לפניו יתברך, כמו שכתוב שם (תהלים נא, ו): "לך לבדך חטאתי" וכו', אמר שם: "הן אמת חפצת בטחות" לענין הודוי, כמו שפרש רש"י שם על פסוק זה: 'הן אמת חפצת וכו' והריני מודה על האמת כי חטאתי'. נמצא, שעקר הודוי הוא בחינת אמת, וזהו בחינת 'ודבר אמת בלבבו'. כי צריך להתודות בכל לבבו, ולקבל עליו באמת בכל לב שלא יעשה עוד, ולא ישוב עוד לכסלה. כי עקר התשובה בלב, כמו שכתוב (ישעיה ו, י): "ולבבו יבין ושב".

ועל־כן על־ידי שמתודה חטאו קדם השנה, שזהו בחינת תשובה, בחינת אמת שבלב כנ"ל, שזהו בחינת בינה, ששם עקר התשובה והודוי, כידוע (זהר נשא, רעיא מהימנא קכב.), שזה בחינת יום הכפורים, כידוע (שם תצוה קפה.), על־כן על־ידי־זה הוא ממשיך בחינת חשמ"ל מעולם הבינה - לשמר את האמונה שלא יתגברו החיצונים עליו, ולא יינקו ממנה. ואזי השנה היא טובה גדולה אליו, כי זוכה על־ידי השנה לחדש מחו ושכלו הינו נשמתו, בתוך האמונה, בבחינת 'חדשים לבקרים רבה אמונתך', כנ"ל.

וזה שמובא בכתבי האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים, שם פרק ה), שקריאת שמע שעל המטה הוא תקון גדול מאד לעוון החמור שהוא הוצאת זרע לבטלה, רחמנא לצלן. כי עקר פגם עון זה הוא פגם המחשבה, כידוע - שעל־ידי שאינו שומר את מחשבתו מלהרהר, בזה הוא בא, חס ושלום, לידי עון זה, רחמנא לצלן. ועל־כן עקר תקונו על־ידי קריאת שמע שעל המטה, שהיא עקר תקון המחין. כי עקר תקון המחין הוא על־ידי שנה כנ"ל. כי צריכין לשמר את המח מאד מאד ממחשבות זרות, אבל אף־על־פי ששומר אותו היטב, אף־על־פי־כן באיזה משך זמן נתיגע המח, וצריכין לחדש אותו על־ידי שנה דיקא, שהוא ניחא למחין וכו' כנ"ל. ואז עקר תקון המח על־ידי האמונה - שזוכה אז בשעת שנה שיכנס מחו לתוך בחינת אמונה, בבחינת 'חדשים לבקרים' וכו' כנ"ל. אבל האמונה בעצמה צריכה שמור מהחיצונים וכו' כנ"ל, ועל־כן צריכין להמשיך בחינת חשמ"ל וכו' כנ"ל, ואז כשממשיך בחינת חשמ"ל לשמר את האמונה, אזי השנה היא טובה גדולה למחין, כי נתחדשין המחין בתוך האמונה על־ידי השנה כנ"ל. ויכול לשמר מחו היטב ממחשבות חיצוניות וזרות, שזהו עקר התשובה בחינת (זהר בראשית כד.; תקוני זהר תקון כ, מג:): 'זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטלת מתמן' וכו' [התשובה היא בחינת [טעם המקרא שנקרא] 'זרקא', על שם שהיא נזרקת חזרה למקום שממנו היא נטלה], כנ"ל, ובפרט מי שכבר נכשל במחו, חס ושלום, שהכניס צרה בתוך קדשת שכלו והרהר הרהורים רעים, עד שבא לידי עוון זה, חס ושלום, שאזי קשה עליו מאד לשמר שכלו. ואפלו אם מתגבר עצמו בכל כחו לשמר שכלו ממחשבות זרות והרהורים, אף־על־פי־כן נתיגע מחו בכל פעם, מחמת שמחו הרגל בהרהורים רעים ומחשבות חיצוניות, ועכשו כשבא לעשות תשובה, ומכריח את מחו ביגיעה גדולה לבל יצא מהשיטה, חס ושלום, ולא יהרהר שום הרהור ומחשבה חיצונה, אזי הוא צריך יגיעה גדולה ומלחמה גדולה במחו, מחמת שהרגל במחשבות רעות כל כך, ועל־כן מחמת זה נתיגע מחו בכל פעם מאד. ועל־כן צריך בחינת שנה לתת ניחא למחו, ועל־ידי־זה נתתקן ונתחדש מחו.

ועקר תקון השנה הוא על־ידי קריאת שמע שעל המטה כנ"ל. ועל־כן קריאת שמע שעל המטה היא עקר תקון עון זה, כי על־ידי קריאת שמע שעל המטה בכונה ובמסירת נפש - זוכה לתקן ולחדש מחו כנ"ל, שזהו עקר תשובתו ותקונו, כמבאר לעיל, שעקר התשובה לשמר את המח וכו' כנ"ל, שזה זוכין על־ידי תקון השנה על־ידי קריאת שמע שעל המטה, וכנ"ל:

וזה: הן אמת חפצת בטחות (תהלים נא, ח) - הינו על־ידי הודוי שהוא בחינת אמת כנ"ל, וכמו שפרש רש"י שם, על־ידי־זה ובסתם חכמה תודיעני - שעל־ידי־זה זוכה לחכמה, דהינו בחינת תקון המחין. כי על־ידי הודוי בחינת אמת שבלב - זוכה לחדש חכמתו ומחו בשעת שנה, כנ"ל. וזהו 'ובסתם' - בחינת שנה, שהוא סתימו דמחין, שהמחין נסתמין ונעלמין אז בתוך בחינת אמונה, ואז דיקא זוכה למחין חדשים, בחינת חכמה תודיעני - כי אז דיקא בשעת שנה נתחדשין המחין והחכמה, כנ"ל:

וזה שאומרים קדם השנה (תהלים לא, ו): בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת. 'בידך אפקיד רוחי', זה בחינת שאנו מוסרים רוחנו ונשמותינו לתוך האמונה הקדושה, שהיא בחינת ידים בחינת "ויהי ידיו אמונה" (שמות יז, יב). אבל עדין אנו חוששין שלא יתגברו החיצונים, חס ושלום, לינק מהאמונה בעצמה כנ"ל, על זה אנו אומרים: פדיתה אותי ה' אל אמת - 'אמת' דיקא כי על־ידי בחינת אמת ממשיכין בחינת חשמ"ל מעולם הבינה. ועל־ידי־זה השם־יתברך פודה ושומר אותנו מן החיצונים, כי החשמ"ל שומר את האמונה כנ"ל. וזהו פדיתה אותי ה' אל אמת וכו':

וזהו שאנו אומרים בברכת 'השכיבנו' שהיא בקשה על שמירה בלילה ובשנה, אנו מבקשים שם: ופרס עלינו סכת שלומך. סכת שלום זה בחינת 'אמא דמסככא על בנין', שהוא בחינת חשמ"ל כמבאר בהתורה הנ"ל. ועל־כן 'חשמ"ל' בגימטריא 'בשלום', כמובא (פרי־עץ־חיים, כונות העמידה), בחינת 'סכת שלום' (שער ההקדמות נג.). כי עקר השמירה בלילה בשנה הוא על־ידי בחינת חשמ"ל, בחינת אמא דמסככא על בנין, שעל־ידי־זה נשמרת האמונה כנ"ל. שעל־ידי־זה נתחדשין ונתתקנין המחין והנשמה, וזוכה לשמר מחו ממחשבות רעות ולחשב רק מחשבות קדושות, שזהו עקר התשובה, וכנ"ל,

אמן ואמן:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

ם

"אכלה ומדקה באתר דנה חזה הוית בחזוי ליליא וארו חיוה רביעאה דחילה ואימתני ותקיפא יתירה ושנין די פרזל לה רברבן

תם ונשלם