# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/61/

תפלת ערבית רשות והאדנא קבעוה עליהו חובה (טור ארח חיים סימן רלה):

על־פי מה שכתב רבנו במאמר "פתח רבי שמעון" בסימן ס', שעל־ידי יראה זוכין לעשירות גדול, שעל־ידי העשירות הזאת באין להתבוננות התורה. כי על־ידי יראה מכניעין בחינת (משלי לא, ל): "שקר החן והבל היפי"; עין שם היטב:

והנה יעקב שהוא בחינת יראה, כמו שאיתא בזהר (הקדמה דף יא.) "ביראתך" (תהלים ה, ח) - בזכות יעקב שאמר (בראשית כח, יז): "מה נורא", ועל־כן לא היה מתירא כלל מבחינת הבל היפי. ועל־כן לא מצינו ביעקב שיאסר עליו זווגו אפלו בשעה שירד למצרים (עין בסימן ס' הנ"ל אות ג), כי אם, אדרבא, השם־יתברך הבטיחו: "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך" וכו' (בראשית מו, ד). כי יעקב מטתו שלמה (ויקרא רבה לו, ה), והיה שומר הברית ביותר, ולא היה לו שום אחיזה ופחד מבחינת הבל היפי. וכל זה היה מחמת שזכה לבחינת יראה, שהיא מכנעת בחינת הבל היפי, כנ"ל.

ומחמת זה זכה יעקב לעשירות מפלג מאד, כמו שכתוב (שם כח, יד): "ופרצת ימה וקדמה" וכו', הינו נחלה בלי מצרים, הינו בחינת כל הון דעלמא, כי כל האבות זכו לעשירות גדול לפי בחינת יראתם, לפי בחינת הכנעתם את הבל היפי. אבל יעקב שהיה שלמות היראה וזכה להכניע לגמרי בחינת הבל היפי כנ"ל, ועל־כן זכה לתכלית העשירות, הינו כל הון דעלמא, נחלה בלי מצרים כנ"ל. ועל־כן תפלת ערבית רשות, כי תפלת ערבית היא בחינת יעקב, כי הוא תקנה (ברכות כו:), והוא בחינת יראה כנ"ל, שעל ידה זוכין לעשירות גדול, שעל־ידה זוכין להתבוננות גדול הנ"ל.

ועל־כן היא רשות, כי כשזוכין להתבוננות הזאת אזי אין חובה להתפלל, כי זה ההתבוננות היא בחינת השגת רבי שמעון בן יוחאי שזכה לזה. ועל־כן היה פטור מתפלה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת יא.). כי התבוננות הזאת היא בחינת 'תורתו אמנותו', הינו שכל אמנות והעשירות שלו הוא רק מהתורה, בחינת פסלת של לוחות שמשם נתעשר משה, כמו שכתב אדמו"ר שם, עין שם. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת שם): "לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחאי וחבריו שתורתן אמנותן" וכו'. ולפי פשוטו תמוה, כי הלא גם עתה נמצאים בני אדם שאין להם שום אמנות רק עוסקים בתורה, מכל שכן וכל שכן בימי הש"ס, אך העקר תלוי בהתבוננות הנ"ל שתלוי בעשירות. ועל־כן נקרא תורתן אמנותן כנ"ל.

ועל־כן יעקב תקן תפלת ערבית דיקא. כי אז בלילה הזמן מסגל יותר להשגות והתבוננות, כמו שכתוב במדרש שוחר־טוב (מדרש שמואל פרק ה), שרב חדושי תורה זוכין בלילה. וכמו שכתב רבנו (בסימן נב) שבלילה מסגל יותר לבטול, עין שם. גם הלילה הוא בחינת עשירות, בחינת (משלי לא, יח): "טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה". כי עשירות בא משם, כדמשמע בכמה מקומות בדברי רבנו למעין שם (סימן סט; סימן פג תנינא). ועל־כן תפלת ערבית רשות כנ"ל. אבל האדנא קבעוה עליהו חובה, כי עכשו אין זוכין לבחינת השגה זו אפלו בלילה, ועל־כן חובה להתפלל, כנ"ל.

ועל־כן בערב מברך שתים לפני קריאת שמע ושתים לאחריה. אבל בשחר אין מברכין כי אם שלש ברכות שתים לפניה ואחת לאחריה (ברכות יא.). כי ערבית שהוא כנגד יעקב שזכה לנחלה בלי מצרים, בחינת (בראשית כח, יד): "ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה", וכנגד זה מברכין ארבע ברכות לפני קריאת שמע ולאחריה כנגד ארבע רוחות העולם, כי זוכין אז לנחלת יעקב - נחלה בלי מצרים. אבל בשחרית אין מברכין כי אם שלש ברכות כנגד שלש רוחות של בנין העולם, כי צפון חסר (בבא־בתרא כה:). ושם התגברות הסטרא אחרא בחינת (ירמיה א, יד): "מצפון תפתח" וכו'. כי שחרית הוא כנגד אברהם (ברכות כו:), שהוא בימיו עדין לא הכניע לגמרי הסטרא אחרא, ולא זכה עדין לנחלה בלי מצרים. אבל יעקב זכה להכניעה לגמרי, וזכה לכבש כל ארבע רוחות העולם אפלו רוח צפון. ומאחר שהכניע את רוח צפון, על־כן זכה לעשירות גדול שעקרו בא משם, בחינת (איוב לז, כב): "מצפון זהב יאתה", ועל־כן הוסיפו ברכה רביעית בערבית, שהיא נתקנה כנגד בחינת יעקב כנ"ל, והוא ברכת 'השכיבנו'.

ועל־כן מבקשין אז ופרוס עלינו סכת שלומך - שהוא בחינת יעקב, בחינת (בראשית לג, יז): "ויעקב נסע סכתה" (זהר פנחס רנז:). וזהו שמבקשין אז על התעוררות השנה, כמו שאומרים 'והעמידנו מלכנו' וכו'. כי על־ידי־זה זוכין לבחינת יראה כמו שכתוב שם בדברי רבנו, עין שם היטב. וזהו ותקננו בעצה טובה מלפניך - כי על־ידי התעוררות השנה בא כח הדבור לכלי ההולדה שהם 'כליות יועצות' (ברכות סא.), עין שם היטב: