# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/62/

ענין שלש תפלות ביום. דהינו שתים ביום ואחת בלילה:

זה בחינת שלמות לשון הקדש על־ידי לשון תרגום, שהיא בחינת שנים מקרא ואחד תרגום. כמבאר במאמר "תפלה לחבקוק" לקוטי חלק א סימן יט:

כי התפלה היא בחינת מלכות, כמובא (פרי עץ חיים הקדמה לתפלה), בחינת חוה אשה. בחינת שלמות לשון הקדש, ועל־כן מתפללין שתי תפלות ביום ואחד בלילה. בבחינת שנים מקרא ואחד תרגום כנ"ל. כי שנים מקרא זה בחינת תורה שבכתב שהיא בחינת יום, כמובא בדברי רבנו ז"ל (סימן ג), וכנגד זה מתפללין שתי תפלות ביום. ואחד תרגום זה בחינת לילה שהוא בחינת שנה תרדמה, בחינת תרגום. כמבאר היטב במאמר הנ"ל. והיא בחינת תורה שבעל פה, כי התרגום הוא פרוש התורה, והוא בכלל תורה שבעל פה. גם רב תורה שבעל פה דהינו התלמוד נתקן בלשון תרגום, כי תרגום הוא בחינת תורה שבעל פה שהיא בחינת לילה, כמו שכתב רבנו ז"ל (שם), ועל־כן מתפללין תפלה אחת בלילה, כנגד בחינת אחד תרגום שהוא בחינת לילה, כנ"ל.

ועל־כן יעקב תקן תפלת ערבית (ברכות כו:). כי עקר בנין בחינת חוה אשה, הוא על־ידי תרדמה, הינו עקר בנין ושלמות לשון הקדש הוא דיקא על־ידי לשון תרגום, כמו שכתוב שם. ויעקב זכה לזה, דהינו שזכה לשלמות לשון הקדש על־ידי התרגום, דהינו על־ידי שנלחם והכניע אחיזת הרע שבתרגום, שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, וברר הטוב משם, ועל־ידי־זה זכה לשלמות לשון הקדש. ועל־כן יעקב בחיר שבאבות ומטתו שלמה בלי שום פסול (פסחים נו.), שזה בחינת שלמות לשון הקדש, שהוא בחינת מטה שלמה, בחינת שמירת הברית בשלמות - שזוכין על־ידי שלמות לשון הקדש על־ידי התרגום, כמבאר שם. וכמו שכתוב ביעקב שאמר: "כחי וראשית אוני" (בראשית מט, ג), דהינו שמירת הברית שזוכין על־ידי־זה כנ"ל. ועל־כן זכה להעמיד שנים עשר שבטים, שהם בחינת שנים עשר בקר (דברי־הימים־ב ד, ד), שמלכות דקדשה עומדת עליהם (זהר ויחי רמא.), הינו בחינת שלמות לשון הקדש, בחינת שמירת הברית.

וזה בחינת שבעים נפש שיצאו מיעקב (בראשית מו, כז), שזכה לזה על־ידי בחינת שלמות לשון הקדש, שעל־ידי־זה מכניעין רע הכולל של שבעים אמין. ועל־כן זכה להעמיד שבעים נפשות בית יעקב. וכל זה העקר על־ידי לשון תרגום, שהוא בחינת עץ הדעת, שיעקב היה עוסק לתקן ולברר העץ הדעת לתקן פגם אדם הראשון, כמובא (זהר תולדות קמג.). כי השבעים נפשות בית יעקב, ולהפך, השבעים עממין - כלם נאחזים בבחינת שרש אחיזת העץ הדעת, ששם הוא בחינת יעקב, כמובא בכתבים (ספר הלקוטים פרשת וישב).

ועל־כן עקר מלחמות יעקב היה עם חותנו לבן הארמי, כי לבן הארמי הוא בחינת תרגום, שהוא לשון ארמי, וכמו שכתב רבנו ז"ל במאמר הנ"ל, שלבן קרא לו "יגר שהדותא", כדי להמשיך ולינק מן הקדשה על־ידי לשון תרגום. ויעקב קרא לו "גלעד", כדי להשלים לשון הקדש, עין שם:

נמצא, שיעקב שעקרו לתקן העץ הדעת, על־כן היה עוסק להכניע בחינת לבן הארמי, הינו להכניע הרע שבתרגום ולהעלות הטוב לבנות שלמות לשון הקדש, בחינת חוה אשה על־ידי־זה דיקא כנ"ל. ועל־כן לקח יעקב את נשיו מבנות לבן דיקא. הינו שזכה לבחינת חוה אשה שהיא בחינת לאה ורחל, על־ידי תרגום, שהוא בחינת לבן כנ"ל, דהינו שהכניע הרע והוציא הטוב, שעל־ידי־זה דיקא נבנה בחינת שלמות לשון הקדש, בחינת חוה אשה בחינת לאה ורחל. ועל־כן זכה יעקב לתכלית השלמות והיתה מטתו שלמה, והעמיד שנים עשר שבטים ושבעים נפש. כי זכה להכניע הרע שבתרגום ולברר הטוב, עד שזכה לבחינת שלמות לשון הקדש על־ידי תרגום דיקא. דהינו שזכה לקח לאה ורחל מבית לבן דיקא, שהוא בחינת תרגום כנ"ל.

וזה ששלח יעקב לעשו (בראשית לב, ה): עם לבן גרתי וכו', כי יעקב ברח מעשו ללבן, דהינו שיעקב היה יודע, שאי אפשר להכניע את עשו שהוא זהמת הנחש רע הכולל (זהר תולדות קלח.), כי אם על־ידי שיבטל יניקתו, דהינו שיכניע הרע שבתרגום, שמשם הם יונקים ויעלה הטוב ללשון הקדש. ואזי עשו שהוא בחינת רע הכולל, ממילא יהיה נופל ונתבטל, כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל. ועל־כן ברח יעקב ללבן דיקא, כדי לתקן לשון תרגום, ואזי יפל עשו ממילא כנ"ל. וזכה לנצח אותו והוציא משם דיקא בחינת לשון הקדש, דהינו חוה־אשה, כנ"ל.

ועל־כן אמר "אעבדך שבע שנים" (בראשית כט, יח), כנגד בחינת השבעים עממין שכלולים בשבע, שיניקתם מבחינת לבן, מבחינת תרגום כנ"ל. ועל־כן הצרך לעבד לו דיקא אותן השבע שנים, כי כשרוצין לברר הטוב מתוך הרע - צריכין לעבר שם ולסבל גלות ועבדות שלהם, ולעמד בנסיון לשברם ולהכניעם, ואזי דיקא מבררין הטוב משם.

ועל־כן אחר גלות השבע שנים, שזה בחינת גלות שבעים עממין כנ"ל, אז זכה לבחינת שלמות לשון הקדש, שהיא בחינת רחל ולאה כנ"ל. ועל־כן היה מצפה עד שנולד יוסף, שהוא בחינת תקון הברית. ואז כאשר ילדה רחל את יוסף, אז נתחזק דעתו, והבין, שזכה לשלמות לשון הקדש על־ידי תרגום, עד שזכה על־ידי־זה ליוסף דהינו שמירת הברית. ועל־כן אמר אז "שלחני" וכו'. ואמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא קכג:): שלא היה מתירא עוד מעשו, מאחר שנולד יוסף שהוא שטנו וכו' (בראשית רבה עג, ז), הינו כי בודאי אין לו להתירא עתה, מאחר שזכה להעמיד את יוסף על־ידי רחל בת לבן הארמי. שזה בחינת שמירת הברית, על־ידי שזוכין ללשון הקדש שבונין אותו על־ידי תרגום דיקא, כנ"ל.

וזה שכתוב (בראשית ל, כה): "כאשר ילדה רחל את יוסף", 'רחל' דיקא, שהיא בחינת לשון הקדש והיא בת לבן, כי בנינה מתרגום כנ"ל. ועל־ידי־זה דיקא נולד יוסף, בחינת שמירת הברית כנ"ל, כי שמירת הברית זוכין על־ידי שלמות לשון הקדש על־ידי תרגום, כמו שכתוב היטב במאמר הנ"ל עין שם. ואז בודאי לא נתירא עוד מעשו שהוא רע הכולל, כי הוא נופל ממילא, בבחינת לשון נופל על לשון, כמו שכתוב שם עין שם. ועל־כן תחלת דברי יעקב ששלח לעשו הוא: עם לבן גרתי - 'עם לבן' דיקא, שהוא לשון תרגום - שהכניע הרע משם וברר הטוב, ואזי עשו נופל ממילא, כנ"ל, וזהו ויהי לי שור וחמור צאן וכו' - הינו בחינת ניצוצות טובות ועשירות שברר משם.

ועל־כן הלך עשו אל ישמעאל, כי הכל הולך למינו (בבא קמא צב:). הינו כי איתא (סימן טז), שעשו וישמעאל הם כלליות השבעים אמין. ועל־כן הלך לשם, כדי שיתחברו יחד הרע של כלליות השבעים אמין, כדי להתגבר על יעקב, חס ושלום. אבל יעקב על־ידי שהכניע את לבן - היה מתגבר עליהם כנ"ל.

ועל־כן יעקב דיקא תקן תפלת ערבית, כי תפלת ערבית היא בחינת תרגום, שעקר שלמות לשון הקדש על־ידי־זה כנ"ל. וזה היה בחינת תקוני יעקב כנ"ל. ועל־כן ערבית מרמז בע' רבתי של 'שמע', שהוא ראשי תבות ש' חרית מ' נחה ע' רבי ת, כמו שאיתא בזהר הקדוש (ח"ג שו:). כי ערבית היא בבחינת תרגום, בבחינת עץ הדעת, שמשם זוכין להכניע השבעים עממין, ולזכות לבחינת שבעים נפשות בית יעקב כנ"ל. והוא כנגד סכות שהוא בחינת יעקב (זהר פנחס רנז:), כי בסכות מכניעין השבעים אמין שמתמעטין והולכין כפרי החג (סכה נה:).

וזהו בחינת תפלת ערבית רשות (ברכות כז:) - כי תרגום הוא בחינת רשות, בחינת התר, שהוא בבחינת עץ הדעת נגה, בחינת תרגום, כמובא (עץ חיים שער מט, פרק ג). כי חיוב מצוה ואסור הם בבחינת קדש והפוכו. אבל ההתר ורשות הם בבחינת תרגום עץ הדעת, כמובא. ועל־כן תפלת ערבית רשות, כנ"ל.

וזהו בחינת חצות, כי הלילה נחלקת לשתים, כי היא בבחינת "עץ הדעת טוב ורע". ועל־כן נחלקת לשתים, כי חצות לילה הראשונה אז הוא בחינת אחיזת הסטרא אחרא, כמובא (זהר ויקרא כא:). ואנחנו עושין מצוות ותקונים גם בחצי לילה הראשונה, דהינו תפלת ערבית וקריאת שמע, וקריאת שמע שעל המטה. ואז מכניעין הרע ומבררין הטוב, ואז זוכין לחצות, דהינו לחלק את הלילה שיתהפך חצות לילה האחרונה לטוב גמור, ולהכלל ביום, "ולילה כיום יאיר" (תהלים קלט, יב). כי מחצות ואילך מתגלה בחינת חסד שהוא אור היום (זהר לך לך צב.).

ועל־כן דוד המלך, עליו השלום, היה נזהר בחצות (ברכות ג:), כי זהו שלמות המלכות, שהוא בחינת שלמות לשון הקדש על־ידי תרגום, שהוא בחינת חצות כנ"ל. ועל־כן זמן הזווג אחר חצות, כי אז נבנה בחינת חוה - אשה על־ידי תקון עץ הדעת. שהוא בחינת תרדמה ושנה שנעשה על־ידי חצות, שהוא שבירת השנה שבירת הלילה, בחינת שבירת עץ הדעת. ואזי נכלל בטוב, ולילה כיום יאיר. ועל־כן מחצות מתגלה חסד אור היום, כנ"ל: