# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/10/

ואנו עוסקין בתקון זה של בחינת בטול הנ"ל, שהוא בחינת תשובה כנ"ל מראש השנה עד יום הכפורים שהם עשרת ימי תשובה. כי אי אפשר לתקן ביום אחד, שלא יהיה בחינת רבוי אור, על־כן צריכין לתקן בכמה תקונים מעט מעט [וכמובא בכתבי האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים, ראש השנה, פרק ב): שמחמת חטא אדם הראשון צריכין להתמהמה ולשהות בתקון המלכות, שהוא תקון העולמות מראש השנה עד שמיני עצרת].

וזה בחינת עשרת ימי תשובה מראש השנה עד יום הכפורים. ועקר בחינת הבטול הוא ביום־כפור, וזה בחינת כל החמשה ענויים שמקבלים ביום־כפור. כי אז סותמין עיניהם מחיזו דהאי עלמא לגמרי, ומקבלין על עצמן כל הענויים. ועל־כן אז זוכין להכלל בעלמא דאתי בבחינת בטול הנ"ל. כי יום הכפורים הוא בחינת עלמא דאתי, כידוע (זהר משפטים קטז.), בחינת הסתלקות ובטול אל התכלית שהוא עלמא דאתי. ועל־כן אז נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים לבית קדשי קדשים, ששם הוא עקר בחינת בטול אל התכלית. ועל־כן אז ביום הכפורים - עקר שלמות התפלה, כי מתפללין אז חמש תפלות מה שאין נמצא בשום יום, כי אז עקר בחינת הבטול, שעל־ידי־זה עקר שלמות התפלה, שיכולין להתפלל הרבה תפלות, על־ידי שעושין אחד מכל התפלה, כנ"ל: