# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/11/

וזה בחינת תפלת נעילה שמתפללין ביום הכפורים, שאז עקר גמר התקון הנעשה ביום הכפורים. כי עקר התקון על־ידי הבטול שזוכין ביום הכפורים - הוא לקשר כל התפלה ביחד לעשות אחד מכל התפלה, שאפלו כשעומד בסוף תבה האחרונה של התפלה - יהיה עומד עדין בתבה הראשונה של התפלה כנ"ל. וזה בחינת נעילה של יום הכפורים. כי אז גמר התקון שהוא בחינת נעילה, דהינו שנועלין וסוגרין ומקשרין כל התפלה ביחד, דהינו שעושין אחד מכל התפלה. שזה עקר התקון שזוכין ביום הכפורים על־ידי הבטול שזוכין אז בשלמות כנ"ל. וזה שאומרין בסוף תפלת נעילה 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד', דהינו שאנו נכללין אז בתכלית האחדות ששם כלו אחד, הן חסד הן דין, הכל אחד וכו' כנ"ל. וזה בחינת 'ה' הוא האלהים' שאומרים אז, הינו שהכל אחד בין חסד בין דין, שזה בחינת 'ה' הוא האלהים', שזהו עקר השלמות שזוכין על־ידי הבטול, כנ"ל בהתורה הנ"ל. וזה בחינת קבלת התורה שמקבלין ביום הכפורים, כי אז נתנו לוחות האחרונות (תענית ל:), הינו בחינת התורה שמקבלין מאור הזריחה של הרשימו מהבטול כשהוא בבחינת ושוב וכו', כנ"ל: