# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/12/

כי עקר הבטול נגמר בשלמות ביום הכפורים. ואז מקבלין כל הענויים, שזה בחינת שסותמין עיניהם מחיזו דהאי עלמא לגמרי. כי אף־על־פי שבראש השנה מתקף הדין שנתעורר אז מבטלין עצמן אל התכלית וכו' כנ"ל, אף־על־פי־כן אז אי אפשר לגמר התקון בשלמות. כי אי אפשר לזכות לבחינת בטול בשלמות תכף בתחלת התשובה, כדי שלא יהיה בבחינת רבוי אור. וכמבאר בכתבים (פרי־עץ־חיים, סכות פרק א), שאם לא חטא אדם הראשון היה יכל לגמר התקון תכף ביום אחד. אך עכשו אחר החטא, אי אפשר לתקן ביום אחד וכו'; עין שם.

ועל־כן אף־על־פי שמבטלין עצמן בראש השנה וכו' כנ"ל, אי אפשר לשהות שם הרבה בבחינת הבטול, כדי שלא יהיה בבחינת רבוי אור וכו', על־כן צריכין תכף להמשיך התקון הנמשך על־ידי מצות שופר, שהוא בחינת התעוררות השנה (פרי־עץ־חיים, שופר), שהוא בבחינת 'ושוב', שאנו חוזרין מהבטול וממשיכין אור הזריחה וההתנוצצות של הרשימו וכו', שזה בחינת כח קבלת התורה וכו', כנ"ל.

אבל מחמת שעדין לא נגמר התקון בשלמות, על־כן אין יכולין לגמר בחינת קבלת התורה, שהוא בחינת המשכת אור הרשימו וכו' - אין יכולין לגמר בשלמות מיד בראש השנה, כי עדין לא נגמר התקון בשלמות כנ"ל. רק שבראש השנה על־ידי השופר ממשיכין בחינת כח שרש קבלת התורה. אבל עדין אינו נגמר המשכת התורה בפעל בעולם, רק איזה הארה מהרשימו הנ"ל, כדי לתקן על־ידי־זה כלים לקבל האור, כדי שעל־ידי־זה יהיה לנו עוד כח לעלות בבחינת בטול ברצוא ושוב - להמשיך עוד בכל פעם הארות מהרשימו כנ"ל, עד שנזכה לבחינת בטול בשלמות, שזהו בחינת יום הכפורים, שאז נגמר בחינת קבלת התורה, כי ביום הכפורים נתנו הלוחות שניות: