# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/13/

כי זה כלל ומבאר לעיל (אות ה'), שכל ההארות וההשגות והתגלות אלהות, נמשכין רק על־ידי האור שמשיגין הצדיקים אמתיים על־ידי הבטול כנ"ל. אבל אור הגדול והנורא הזה - אי אפשר לקבלו כי אם על־ידי כלים הרבה, כנ"ל (אות ו'). אבל באמת גם תקון ועשית אלו הכלים בעצמן נמשכין גם כן מאור הבטול הנ"ל. כי באמת כלו אחד, והאורות והכלים הכל נמשך ממקום אחד, מאור האין סוף, ששם הוא בחינת הבטול. ועל־כן באמת ענין זה הוא נפלאות תמים דעים, מאחר שאי אפשר להמשיך האור כי אם על־ידי כלים, ואי אפשר לעשות כלים כי אם על־ידי המשכת האור משם, ואם כן מהיכן ההתחלה לעסק בתקון זה?

ועל־כן באמת ענין ראש השנה הוא ענין נפלא ונעלם מאד, כפי אשר הבננו מדברי רבנו ז"ל (חיי מוהר"ן סימן רכ): גדל עצם גדלת נוראות ראש השנה, שאמר, שכל ענינו ועסקו הוא ראש השנה. כי בראש השנה נברא העולם (ראש השנה י:), ובריאת העולם הוא בדרך הפלא ופלא, מחמת בחינה הנ"ל. כי כל הבריאה היה בשביל לגלות אלהותו בעולם, ואי אפשר להמשיך האור לגלות אלהותו כי אם על־ידי כלים, ואי אפשר לעשות הכלים כי אם על־ידי המשכת האור כנ"ל.

והשם־יתברך צפה בחכמתו, שתקון זה לגלות אלהותו בעולם, אי אפשר שיהיה נעשה כי אם על־ידי בני אדם התחתונים דיקא, שהם בעלי בחירה, ועל־כן היה כל העולם תלוי על אדם הראשון, שאם לא היה חוטא בעץ הדעת טוב ורע, והיה מתפלל תפלתו, ואז היה מתקן הכל בשלמות, כמבאר בכתבי האר"י ז"ל (עץ־חיים שער מז, פרק ה). כי עקר תקון עשית הכלים שעל ידם עקר המשכת אור האין סוף לגלות אלהותו יתברך בעולם, אי אפשר שיהיה נעשה בשלמות, כי אם על־ידי מעשה בני־אדם התחתונים דיקא. והעקר על־ידי שהם בעלי בחירה, כי השם־יתברך צמצם עצמו, כביכול, בכמה צמצומים שהם בחינת כלים, בדרך הפלא ופלא, כדי לברא העולמות כדי לגלות אלהותו בעולם. אבל כל זמן שלא נברא האדם הבעל־בחירה - עדין לא נגמר שום תקון וכלי וצמצום בשלמות, כי עדין כלו אחד כמו שהיה קדם הבריאה.

כי כל זמן שלא נמשך הצמצום עד שיתהוה הבעל־בחירה בעולם, שהוא האדם התחתון הזה, אף־על־פי שכבר נתהוו על־ידי הצמצום כמה וכמה עולמות ובריות שונות, אף־על־פי־כן עדין הכל אחד כבתחלה, מאחר שכלם מכרחים בדעותיהם להתנהג כרצון הבורא יתברך שמו, ואין להם בחירה ונסיון לשנות דבר מרצונו, ואם כן עדין הכל רצון אחד ודעה אחת. ועל־כן עדין אין הכלים והצמצומים נחשבים לכלים, מאחר שעדין לא נגמר תקון המתקלא שהוא בחינת הנסיון והבחירה שהוא בחינת מתקלא. כי הבחירה היא בחינת משקל שהיא בחינת נסיון ובחירה, כמו תולה במשקל שיש לו כח להכריע לכאן או לכאן. וכל זמן שלא נגמר זה התקון - עדין אין שום כלי נגמר בשלמות, מאחר שלא נברא עדין בריאה שיהיה לה כח לעשות כנגד רצונו, חס ושלום, שהוא האדם הבעל־בחירה, כי עקר הוא הדעת והרצון.

כי עקר בחינת הכלים והצמצומים הוא בחינת הסתלקות והתעלמות, שהשם־יתברך, כביכול, צמצם אורו עד שנתהוו בחינת כלים ותקונים לקבל האור על ידם. ועל־ידי זה התקון של התהוות הכלים שעל ידם המשכת האור, על־ידי־זה נבראו כל העולמות וכל הנבראים כלם. אבל כל זמן שכל הנבראים מתנהגים רק כפי דעתו ורצונו לבד, נמצא, שעדין הכל כמו קדם הבריאה. ועל־כן עדין אין להם כח לקבל האור אין סוף בשלמות, מאחר שעדין אינם נחשבים לכלים, כי עדין כלם כלולים ומיחדים ברצונו יתברך כמו קדם הבריאה, מאחר שאין להם בחירה לנטות מרצונו. על־כן עקר גמר תקון הכלים והבריאה היה, על־ידי האדם הבעל בחירה שבשבילו נברא הכל, והוא עקר שלמות הבריאה, והוא מקים כל הבריאה, כי כשיש בעל־בחירה, דהינו שיש לו רשות לעשות כרצונו וכבחירתו נגד רצון הבורא, חס ושלום, אז דיקא כלליות הבריאה נפרדת וננסרת מאתו יתברך, מאחר שכבר יש בריאה שיש לו כח לעשות כרצונו. וכשהבריאה ננסרת מאתו יתברך על־ידי הבחירה כנ"ל, אזי עקר גמר תקון הכלים. כי אז בחינת הצמצום והכלים בשלמות, כי אז דיקא הצמצום נקרא 'צמצום', מאחר שנתצמצם אורו שהוא דעתו וחכמתו יתברך כל כך, עד שנתהוה בריאה שיש לו כח הבחירה שיכול לעשות כנגד רצונו, חס ושלום.

וזה הענין מובן מאד למי שיש לו מח בקדקדו, כי עקר הצמצום, הוא צמצום הרצון והדעת שהוא אורו יתברך. ועל־כן באמת כל הבריאה תלויה בהאדם, כמבאר בכל הספרים. כי כל התגלות אלהות הוא רק על ידו דיקא, מאחר שהוא בעל בחירה שעל ידו עקר גמר תקון הכלים כנ"ל. וזה בחינת מה שאיתא בכתבים (שער מאמרי רשב"י פרוש ספרא דצניעותא, פרק ה): שעקר כל התקונים תלויים בתקון המתקלא, כי עקר כל התקונים על־ידי האדם הבעל בחירה, שהוא בחינת מתקלא, כנ"ל: