# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/14/

ועל־כן תכף כשנברא אדם הראשון שהוא בעל בחירה - היו תלויים בו כל העולמות, כי עקר התקון על־ידי הבעל בחירה דיקא, כנ"ל. כי ההתרחקות תכלית ההתקרבות, הינו כי מחמת שהאדם יש לו זה הכח לרחק עצמו מהשם־יתברך, חס ושלום, מחמת שיש לו בחירה, על־כן יש לו כח לקרב עצמו להשם־יתברך, יותר מכל העולמות וכל המלאכים והשרפים וכו', כי הוא דיקא יכול לתקן כלים לקבל אורו יתברך, מאחר שיש לו בחינת התרחקות כל כך, עד שיכול בבחירתו לעשות כרצון עצמו כנגד רצון הבורא יתברך שמו. ועל־כן הכל היה תלוי באדם הראשון, שאם היה שומר מצות השם־יתברך לבלי לאכל מעץ הדעת טוב ורע, והיה מתפלל תפלתו, אז היה מתקן הכל. כי עקר התקון על ידו דיקא, דהינו כשהאדם בבחירתו שיש לו כח הבחירה, שזהו בחינת תכלית הצמצום שאין צמצום אחריו כנ"ל, כשזה האדם מטה דעתו ורצונו להשם־יתברך, ומקים רצונו ומצוותיו יתברך, ומדבק עצמו להשם־יתברך, אזי הוא דיקא מיחד ומקשר כל העולמות להשם־יתברך, וממשיך עליהם אור הזריחה מאור האין סוף, ומגלה אלהותו בעולם. כי הוא דיקא יכול להמשיך אורו יתברך, על־ידי הכלים שנתתקנים על ידו דיקא, על־ידי שהוא בעל בחירה, כנ"ל.

אבל "אדם ביקר בל ילין" (תהלים מט, יג; עין סנהדרין לח:), כי הוא פגם תכף על־ידי אכילת "עץ הדעת טוב ורע". ואזי לא די שלא תקן בחינת הכלים ולא המשיך התגלות אור אלהותו יתברך בעולם, אף גם אדרבא! חזר וגרם בחינת שבירת כלים מחדש, כי קלקל כל הצנורות וכל הכלים וכל התקונים על־ידי חטאו (עץ חיים, שער לט, פרק א). כי עקר קיום וחיות כל הכלים, הוא על־ידי האור שממשיכין לתוכם על־ידי התורה והמצוות, אבל על־ידי החטאים נסתלקין האורות מהכלים, וגורם שבירת כלים, חס ושלום. וכן הוא בכל דור ודור, שכל אחד, על־ידי חטאיו, חס ושלום, גורם הסתלקות אורו יתברך, שעל־ידי־זה אין יכולין לידע מהשם־יתברך, חס ושלום.

ובראש השנה הוא התקון של חטא אדם הראשון ושל כל החטאים שבכל דור ודור, כי ראש השנה - בו ביום נברא אדם הראשון וחטא בעץ הדעת. והוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה - יום ראשון בשנה. ואז עקר התקון על־ידי הצדיק האמת שבדור, אשר בגדל צדקתו וקדשתו הוא יכול לבטל עצמו בתכלית הבטול, כי הוא סותם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי, ואין לו שום הסתכלות בזה העולם כלל. אף גם הוא מקבל על עצמו כל הענויים וכל היסורים קשים ממות, בשביל השם־יתברך ובשביל ישראל, עד שזוכה לעלות ולהסתכל על התכלית בתכלית הבטול, במדרגה גבה ונפלאה מאד מאד, עד שזוכה להמשיך תקונים משם לגלות אלהותו, עד שיעורר בתשובה גם כל הרחוקים מאד מאד.

ועקר נפלאות עבודתו הוא בראש השנה, כי העקר הוא ההתחלה, שהוא בחינת ראש השנה שהוא ראשון לבריאה - ראשון לתשובה, כי הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה, כי אז עבודתו נפלאה ונוראה מאד מחמת בחינה הנ"ל, מחמת שצריכין להמשיך כל התקונים מחדש, ונעלם ונפלא מהיכן ההתחלה, כי אי אפשר להמשיך אורות כי אם על־ידי כלים, ואי אפשר לעשות כלים כי אם על־ידי המשכת האורות וכנ"ל. ואם לא חטא אדם הראשון היה מתקן כל זה ביום אחד. אבל עכשו אחר החטא שחזר וקלקל הכל, ולא די שלא תקן אף גם קלקל יותר. על־כן אי אפשר לתקן עתה ביום אחד כנ"ל (אות יא), וצריכין לעשות התקון בהדרגה בכמה ימים. וזה בחינת עשרת ימי תשובה מראש השנה עד יום־כפור, שבראש השנה הוא ההתחלה שקשה וכבדה ונפלאה מאד מאד, שצריכין לעלות לתכלית הבטול, ולחזר משם מיד, ולהמשיך האור בהדרגה ובצמצום, רק בשביל להתחיל לתקן איזה כלי בדקות, כדי שנוכל להתחיל להמשיך התגלות אורו יתברך, ואחר־כך בכל פעם ופעם בכל יום מעשרת ימי תשובה ממשיכין אחר־כך האור יותר ויותר, מאחר שכבר יש איזה בחינת כלי, על־כן יכולין אחר־כך לבטל עצמו יותר, כי כבר יש בחינת כלי לקבל האור.

וכן בכל יום ויום, וכל מה שממשיכין האור יותר מתתקנים הכלים יותר, עד שבכל תשעה ימי תשובה מראש השנה עד ערב יום־כפור נגמרין תקון כל הכלים. ואז דיקא יכולים אחר־כך ביום הכפורים לבטל עצמן כלם, לקבל עלינו כל החמשה ענויים, שהוא בחינת שכל ישראל סותמין עיניהם מחיזו דהאי עלמא, וכלם זוכין לבחינת בטול אל התכלית. ואז נמשך התגלות אורו יתברך על־ידי אור הרשימו כנ"ל, כי כבר יש כלים לקבל האור, כי נתתקנו הכלים מראש השנה עד יום־כפור. ועל־כן ביום הכפורים מקבלים האורות פנימיים, כמבאר בכונות. ועל־כן אז ביום הכפורים הוא קבלת התורה, כי בו נתנו לוחות שניות, כי התורה נמשך משם מאור הרשימו של הבטול כנ"ל, שנגמר כל זה בשלמות ביום־כפור כנ"ל (אות יא). ועל־כן אז עקר תקון התפלה וכו' כנ"ל (אות י):