# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/15/

וזה בחינת העקדה שהיא בחינת ראש השנה. כי בראש השנה אנו עוסקין להזכיר בכל פעם זכות העקדה, כמו שאומרים 'ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור' וכו'. וכן קורין בראש השנה פרשת העקדה, כי כל ענין ראש השנה הוא בחינת העקדה. כי יצחק הוא תקף הדין בחינת (בראשית לא, מב): "פחד יצחק", ולפי תקף דינו, חס ושלום - אי אפשר שיתקים העולם, על־כן מחמת תקף הדין של יצחק היה מכרח לבטל עצמו לגמרי בתכלית הבטול כנ"ל. וזה בחינת העקדה, שהיה צריך לעלות על המזבח לקרבן, למסר נפשו להשם־יתברך בתכלית הבטול, עד שפרחה נשמתו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פרקי רבי אליעזר פרק ל): שבשעת העקדה פרחה נשמתו, שזהו בחינת תכלית הבטול בשלמות. אבל אף־על־פי־כן לא חפץ השם־יתברך שיהיה יצחק נשאר שם, חס ושלום, דהינו שיסתלק אז, חס ושלום, כי השם־יתברך חפץ בקיום העולם, על־כן תכף שיצחק מסר נפשו לשחיטה בשביל השם־יתברך ובטל את עצמו בתכלית כנ"ל, תכף ומיד אמר לו השם־יתברך לאברהם (בראשית כב, יב): "אל תשלח ידך אל הנער" וכו' - 'אסקתיה אחתיה' [העלית אותו – תוריד אותו] (בראשית רבה נו, ח). כי אין רצונו יתברך שישאר שם כנ"ל, רק תכף צריכין לחזור מהבטול בבחינת רצוא ושוב כנ"ל. ואז ממתיקין הדין בחינת פחד יצחק על־ידי אור הרשימו, על־ידי התורה שממשיכין משם על־ידי השמחה, וכנ"ל.

וזה בחינת הקרבן שהזמין לו השם־יתברך מיד להעלות במקום יצחק, שהוא האיל שהקריב תחתיו. כי הקרבנות הם בחינת כלליות התורה, כמו שכתוב (ויקרא ז, לז): "זאת התורה לעלה ולמנחה" וכו'. הינו כי על־ידי קרבן האיל, על־ידי־זה המשיך אור הרשימו, שעל־ידי־זה עקר ההמתקה של פחד יצחק, בעת שחוזרין מהבטול כנ"ל. וזה בחינת יצחק – ישחק, שצריכין להמתיק פחד יצחק על־ידי הבטול הנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין לשמחה, בחינת שחוק וחדוה ושמחה. שעל־ידי־זה מקבלין תורה, שזה בחינת קרבן האיל כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר ההמתקה כנ"ל.

וזה (בראשית כב, יג): וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו - 'בקרניו' דיקא, שהוא בחינת קרן השופר, בחינת שופר של איל - אילו של יצחק. כי ההמתקה של האיל, היא היא בחינת ההמתקה של השופר בראש השנה. כי שופר הוא גם כן בחינת המשכת כח קבלת התורה, כדי להמתיק הדין בעת שחוזרין מהבטול, שזה בעצמו בחינת ההמתקה של האיל שהקריב במקום יצחק אחר הבטול כנ"ל.

ועל־כן חותמין ברכת זכרונות בזכות העקדה. כמו שאומרים 'ועקדת יצחק וכו' תזכור', כי עקר ראש השנה הוא בחינת זכרון, ועל־כן נקרא 'יום הזכרון' וכנ"ל (אותיות ד־ה־ו). ועקר המשכת הזכרון הוא על־ידי אור הרשימו שנמשך על־ידי השופר וכו' כנ"ל, שזהו בחינת העקדה, כנ"ל: