# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/18/

וזה בחינת (תהלים כט, י): "ה' למבול ישב" הנאמר בסוף השבעה קולות שאמר דוד על המים, שהם בחינת הקולות של מתן תורה שנתנה בקולות, כמבאר בספרים (עין זבחים קטז.; רמב"ן שמות יט, כ), שמזמור זה מדבר ממתן תורה. כי המבול מים שבא לעולם אז - זה נמשך מבחינת רבוי אור שגורם שבירת כלים, שמשם כל הדינים והצרות, חס ושלום. הינו כי אז היה תקף הדין מאד מפני רע מעלליהם, והיו צריכים אז לבטול בשלמות, עד שיזכו לבטל הדין, ואז היו ממשיכים השגת התורה, שהיא בחינת מים, מהרשימו שנשאר מהבטול כנ"ל. אבל מחמת שלא זכו לזה ולא נתעוררו בתשובה, שהיא בחינת בטול כנ"ל, על־כן נעשה מבחינת המים הנ"ל, שהם בחינת השגת התורה - נעשה מהם בחינת מימי המבול, מחמת שלא היה להם כלים לקבל האור, מחמת קלקול מעשיהם, על־כן היה אצלם בבחינת רבוי אור, שמשם כל הדינים שזה מימי המבול.

ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה לא, יב) באמת, על פסוק (בראשית ז, יב) "ויהי הגשם על הארץ", שאם היו מתעוררים לתשובה - היו גשמי ברכה ונדבה. הינו כנ"ל, שאם היו זוכים אז לתשובה בחינת בטול כנ"ל, היו יכולים לקבל השגת מימי התורה, שהם בחינת גשמי ברכה ונדבה, בחינת (תהלים סח, י): "גשם נדבות תניף אלהים" הנאמר במתן תורה. אבל מחמת שלא זכו לתשובה, נעשה אצלם מבול מבחינת מימי התורה מבחינת גשמי ברכה כנ"ל. וזה שפרש רש"י על פסוק "כי בם ידין עמים" (איוב לו, לא) לענין הגשמים, משל לנחתום וכו', שכל הענשים על־ידי המים וכל הברכות וההשפעות על־ידי המים. בחינת (שם): "יתן אכל למכביר". הינו כנ"ל, כי הגשמים והמים נמשכין מבחינת מימי הדעת וההשגות העליונות שנמשלו למים, כמו שכתוב (ישעיה יא, ט): "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים" וכו'. ועל־כן יש בהם שתי בחינות לטוב ולהפך, כפי המקבלים. כי מי שזוכה על־ידי מעשיו לתקן כלים טובים הוא זוכה להשגת מימי הדעת על־ידי־זה, ולהפך – להפך, כנ"ל: