# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/2/

וזה בחינת תפלת ערבית. כי בלילה מתחילין הדינים להתגבר וכדין כל הגרדיני נמוסין נפקין וכו' (כל בעלי הדינים יוצאים), כמבאר בזהר הקדוש (פקודי רלב.), וצריכין לברח מהם ולבטלם. על־כן צריכים אז לסתם עיניו לגמרי, כדי להיות נכלל ומתבטל בבחינת כלו אחד כלו טוב, ששם נתבטלין כל היסורים והדינים. וכשזוכין להכלל שם - על־ידי־זה עקר שלמות התפלה, כי על־ידי שנכללין בהתכלית, על־ידי־זה יכולין לעשות אחד מכל התפלה, כנ"ל.

וזה בחינת תפלת ערבית שתקן יעקב (ברכות כו:), שהיא התפלה הראשונה מכל השלש תפלות, כי אז בלילה, מגדל תקף הדינים, רחמנא לצלן, שמתעוררים אז, צריכין אז להתבטל לגמרי, דהינו לסתם עיניו ולכלל בהתכלית, שזהו בחינת חשכת לילה, בחינת שנה, שהיא בחינת בטול. ועל־ידי הבטול אל התכלית, על־ידי־זה עקר תקון התפלה, דהינו לעשות אחד מכל התפלה כנ"ל. ועל־כן תפלת ערבית היא הראשונה מהשלש תפלות שביום, כי על־ידי תפלת ערבית ממשיכין תקון התפלה כנ"ל, כי אז בלילה, מתקף הדינים, רחמנא לצלן, נכללין בהתכלית בסתימו דעינין שהוא כלו אחד כלו טוב שמשם עקר תקון התפלה כנ"ל. וזה שמובא בכתבי האר"י ז"ל (פרי עץ חיים ערבית פרק ג), שבכל תפלת ערבית יסתם עיניו מראשה לסופה, עין שם. כי אז בשעת תפלת ערבית הוא בחינת סתימו דעינין, כדי לכלל בהתכלית כדי לבטל הדינים המתגברים אז, כנ"ל: