# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/22/

וזה בחינת "ה' למבול ישב" (תהלים כט, י), הנאמר לענין מתן תורה כנ"ל (אות יח). כי כל מתן תורה נמשך מבחינה הנ"ל, מבחינת הבטול הנ"ל, שנמשך על־ידי תקף הדין, חס ושלום. ועל־כן באמת אז בשעת מתן תורה היה תקף הדין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח.): שבקש הקדוש־ברוך־הוא להחזיר את העולם לתהו ובהו. וזה בחינת (יבמות עב:) 'תורה מפי הגבורה נתנה', 'מפי הגבורה' דיקא. וזה בחינת מה שכפה עליהם הר כגיגית וכו' (שבת פח.). הינו שאז נתעורר דין גדול, בחינת הדין הגדול של ראש השנה. וישראל היו קדושים אז מאד מאד, וזכו אז בשעת תקף הדין לבטל עצמן לגמרי בתכלית הבטול. ואז זכו על־ידי הבטול, להמשיך התורה מאור הרשימו שמשם כל התורה כנ"ל, שזהו בחינת קול שופר בחינת שופר של קבלת התורה וכו', כנ"ל (אות יג).

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח:): שבכל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש־ברוך־הוא יצתה נשמתן, והקדוש־ברוך־הוא המשיך עליהם גשמי ברכה והחיה אותם, שנאמר (תהלים סח, י): "גשם נדבות תניף אלהים" הינו כנ"ל. כי מה שיצאה נשמתן בכל דבור - זה בחינת הבטול הנ"ל, והם זכו לבטול כזה, עד שנסתלקו על־ידי־זה. אבל השם־יתברך רחם עליהם והמשיך עליהם גשמי ברכה, עד שחזרו משם בבחינת רצוא ושוב. ומשם קבלו כל התורה שהיא בחינת מימי הדעת, בחינת גשמי ברכה, שנמשך מאור הרשימו כשחוזרין מהבטול, וכנ"ל: