# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/25/

ועל־כן עקר נטילת הארבעה מינים, הם בשעת ההלל, כי הם בחינת תקון התפלה, שהיא בחינת הלל, שהם כלליות התפלה, כי הלל הוא כלליות התפלה וכל השירות ותשבחות, כמו שפרש רש"י (תהלים ט, ב): "אספרה כל נפלאותיך" - זה הלל שיש בו לשעבר וכו' ויש בו לעתיד לבוא וכו'. כי כל הארבעה מינים הם בחינת העשבים הנפלאים שמלקטים מתוך השדה העליונה על־ידי תקון התפלה כנ"ל.

וזה בחינת מה שמנענעים ב'הודו לה' תחלה וסוף' (סכה לז:). כי 'הודו' תחלה וסוף - זה בחינת תקון התפלה, שעקר תקונה כשזוכין לעשות אחד מכל התפלה, עד אשר אפלו כשעומדין בסוף התפלה, עדין עומדים בתבה הראשונה של התפלה, שזהו בחינת 'הודו לה' תחלה וסוף'. כי אפלו כשעומדין בסוף - עדין עומדים בתבה הראשונה שהיא 'הודו', כי כלו אחד כנ"ל. ושם עקר הנענועים של הלולב ומיניו, כי הנענועים הם בחינת רצוא ושוב, שמעוררין אור הדעת, שנמשך מהרשימו של הבטול על־ידי הנענועים, כידוע בכתבים (פרי־עץ־חיים, לולב, פרק ג). כי אור הרשימו של הבטול נמשכת על־ידי בחינת רצוא ושוב כנ"ל. ועל־כן על־ידי הנענועים של הלולב שהיא בחינת רצוא ושוב, מעוררין אור הרשימו הזאת, שעל־ידי־זה עקר תקון התפלה - לעשות אחד מכל התפלה, שבתבה האחרונה עדין עומדים בתבה הראשונה, שזהו בחינת 'הודו לה' תחלה וסוף', ועל־כן שם מנענעין בהארבעה מינים, כנ"ל: