# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/27/

ועל־כן נוטלין הארבעה מינים בידים דיקא. זה בחינת (תענית לא.): 'וכל אחד מראה באצבעו' דיקא, שהיא בחינת התורה שנמשכת מאור הזריחה של הבטול, שהוא בחינת "אצבע אלהים" (שמות ח, טו), כמבאר בסוף התורה הנ"ל. ובזה אנו מראין גדל כחנו, שיש לנו ישראל עם קדוש - שפעלנו על־ידי קדשת ראש השנה ויום הכפורים שהם בבחינת בטול וכו' כנ"ל. הינו שפעלנו שעל־ידי־זה זוכים לאחז אותו יתברך בידינו ממש, כביכול, כמבאר בזהר הקדוש, שעל־ידי נטילת הארבעה מינים אנו לוקחין אותו יתברך כביכול; עין שם. הינו כי על־ידי נטילת הארבעה מינים בידינו - אנו ממשיכין עלינו אור הרשימו הקדושה, עד שנצטירת ונרשמת בידינו ממש, בבחינת (שיר השירים ח, ו): "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך" וכו'. ובזה אנו מראין גדל כחנו של ישראל, כי השם־יתברך מרומם ומנשא מכל המחשבות של כל החיות ושרפים ואופני הקדש, ומכל הרוחניות של כל העולמות, כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל. וישראל עם קדוש זוכין להמשיך אלהותו בידים ממש, על־ידי נטילת הארבעה מינים, שעל־ידי־זה לוקחין אותו יתברך, כביכול, בידים ממש, כמובן בזהר הקדוש וכנ"ל. כי אור התגלות אלהותו מרומם ונשגב מאד, על־כן אי אפשר לקבל אפלו אור הרשימו, כי אם על־ידי כלים רבים וכו', כנ"ל.

ועל־כן צריכין לשמר את הזכרון מאד - לזכר אור הרשימו הזאת היטב, וכנ"ל (אותיות ה־ו). ועל־כן צריכין לשמרו ולקשרו, בבחינת 'חותם בתוך חותם', בחינת 'שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה' וכו'. הינו שהאהבה וההשתוקקות להכלל באור האין סוף, הוא חזק כל כך, עד שיכולין למות ולהסתלק על־ידי־זה, על־ידי רבוי האור וכנ"ל. על־כן צריכין לצמצם האור בכמה צמצומים וכלים, ולקשר אור הרשימו הנ"ל בשני חותמות, בבחינת חותם בתוך חותם, שזהו בחינת שני החותמות שאנו עוסקין לתקן מראש השנה עד הושענא רבא, כידוע (פרי־עץ־חיים לולב פרק ד). כי מתחלה מתקנים חותם אחד בחינת 'כחותם על לבך', הינו שמקשרין אור הרשימו בתוך לבו. כי כל זמן שאין ממשיכין הדעת שהוא אור הרשימו לתוך הלב, ואין נמשך הדעת כי אם במח, עדין אין יודעין ממנו יתברך כלל. כי עקר הדעת הוא כשנמשך הדעת לתוך הלב, בבחינת (דברים ד, לט): "וידעת היום והשבת אל לבבך" וכו', כמבאר בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים (עין סימן קנד).

וזה בחינת חותם הלב, בחינת 'כחותם על לבך' וכו'. אבל אף־על־פי שמקשרין אור הרשימו בלב, עדין חוששין שלא יסתלק האור, חס ושלום, לגדל עצם גדלת אורו, על־כן צריכין להמשיך עוד חותם על חותם, בחינת 'כחותם על לבך כחותם על זרועך', שאנו מתקנים עוד חותם אחד על חותם הלב, כנ"ל. כי אנו ממשיכין אלהותו יתברך בידינו ממש, על־ידי נטילת הארבעה מינים בידים, שזהו בחינת 'כחותם על זרועך', כדי לקשר היטב אור הרשימו הנ"ל, כדי שלא נשכח אותו יתברך לעולם ועד: