# כח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/28/

וזה בחינת הושענא רבא. כי אנו עוסקין בתקון זה כל ימי הסכות - להמשיך אור הרשימו, ולקבל משם השגת התורה, ולתקן את התפלה וכו', על־ידי מצות סכה וארבעה מינים כנ"ל. ובכל יום ויום משבעת ימי הסכות נמשך עלינו אור הרשימו הקדושה מאחד מהשבעה רועים (זהר אמר קג:), שעל־ידי־זה נתתקן ונתגלה אותה המדה של אותו הצדיק, שתקן על־ידי הבטול שלו וכו' כנ"ל (אות כג). דהינו ביום ראשון מדת החסד, שהיא מדתו של אברהם. וכן ביום שני וביום שלישי וכו', כמו שאיתא בכונות, עד אשר מגיעים ליום שביעי שהוא בבחינת דוד, ואז נשלם תקון התפלה, שהיא בחינת דוד, שזה עקר התקון. כי כל עסקנו הוא לתקן את התפלה לעשות אחד מכל התפלה, כדי שנוכל לדבר תפלות ושירות ותשבחות הרבה. שזהו בחינת דוד שהוא (שמואל־ב' כג, א): 'נעים זמרות ישראל', שכל התפלות והשירות והתשבחות הכל נקראים על שם דוד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עין פסחים קיז.), וכמבאר בסוף התורה הנ"ל על פסוק (רות ב, ח): "ויאמר בעז אל רות", שרות היא בחינת הנפש, שממנה יוצאין דבורי התפלה. והביא ראיה לזה, ממה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ז:): 'למה נקרא שמה רות? שיצא ממנה דוד שרוה להקדוש־ברוך־הוא בשירות ותשבחות'. נמצא, שדוד הוא בחינת תקון התפלה הנ"ל. כי דוד הוא הרועה השביעי, שאז בימיו נגמר התקון הנ"ל, עד שזכה לבטול כזה, עד שתקן את התפלה בבחינה הנ"ל, דהינו שהיה יכל לעשות אחד מכל התפלה, שעל־ידי־זה יכולין לדבר הרבה תפלות ושירות ותשבחות, כנ"ל.

ועל־כן היה דוד באמת מרבה בתפלות ושירות ותשבחות יותר מכלם, ורוה להקדוש־ברוך־הוא בשירות ותשבחות, כי זכה לתקון התפלה, שעל־ידי־זה יכולין לדבר הרבה כנ"ל. וזה בחינת הושענא רבא שהוא בחינת דוד - שאז דיקא נגמר התקון. כי עקר התקון, הוא בחינת תקון התפלה שנתתקן על־ידי תקון הבטול וכו' כנ"ל, שזהו בחינת דוד כנ"ל. ועל־כן אז בהושענא רבא נגמר בחינת תקון החותם בתוך חותם, כי אז הוא בחינת דוד, שעל ידו נגמר התקון כנ"ל. ועל־כן דוד דיקא זכה למצא מקום הבית־המקדש, כי בבית־המקדש שם עקר תקון התפלה, כמו שכתוב (ישעיה נו, ז): "כי ביתי בית תפלה", כי כל התפלות עולים דרך שם. כי שם הוא בית קדשי קדשים, ששם עקר שלמות הבטול לפני ולפנים וכו', כנ"ל (אות כא), שזהו בחינת דוד, שזכה לתקון התפלה בשלמות, כנ"ל.

ועל־כן נעורין בליל הושענא רבא. כי אז צריכין לגמר התקון הנ"ל, דהינו להמשיך ולקשר היטב אור הרשימו בלבנו ובידינו כנ"ל. על־כן צריכין לנדד שנה מעינינו, כי אור הרשימו נמשכת בבחינת התעוררות השנה, כמבאר לעיל (אות ג) לענין שופר - שהוא בחינת התעוררות השנה, שעל ידו ממשיכין אור הרשימו וכו' כנ"ל. ועכשו בשעת הגמר החותם בתוך חותם בהושענא רבא - צריכין לנדד שנה לגמרי, כדי להמשיך אור הרשימו בשלמות, שהוא בחינת התעוררות השנה כנ"ל.

וזהו מה שכתוב בזהר הקדוש (צו לב.): 'בההוא יומא – (בראשית כו, יח): "וישב יצחק ויחפר את בארת המים" וכו''. כי בראש השנה על־ידי הבטול ברצוא ושוב חופרין בארות המים, דהינו שממשיכין מימי הדעת והתורה שנמשכת מאור הרשימו, שזהו בחינת שופר, בחינת קבלת התורה כנ"ל. אבל אז עדין לא נתגלה התורה בפעל, כי אי אפשר לתקן בפעם אחד, וכמבאר לעיל (אות י, יד) באריכות. ועכשו בהושענא רבא שהוא גמר התקון, אז חוזרין וחופרין בארות המים. כי אז נמשכין מימי הדעת והתורה בפעל, עד שזוכין לעשות שמחת תורה להשלים ולהתחיל התורה ולשמח בשמחתה. כי אז אחר גמר התקון על־ידי כל המצוות הנ"ל אשר בחדש הקדוש הזה - זוכין להמשיך בחינת קבלת התורה בשלמות בפעל ממש, שזה בחינת שמחת תורה, וכנ"ל: