# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/29/

ועל־כן עוסקין בליל הושענא רבא בספר משנה תורה (פרי־עץ־חיים, לולב, פרק ד). כי משנה תורה, הוא בחינת מה שמקשרין אור הרשימו היטב, בבחינת חותם בתוך חותם - למען לא נשכח אותו יתברך לעולם. כי התורה היא בחינת חותם, כי על ידה מקשרין אור הרשימו בלבנו היטב. כי עקר הידיעה מהשם־יתברך הוא על־ידי התורה, שנמשכת מאור הרשימו שנכנסת ונקשרת בלב על־ידי התורה הקדושה וכנ"ל. אבל גם התורה בעצמה, צריכין לחזר היטב שלא לשכח אותה, כדי שלא נשכח אותו יתברך, חס ושלום.

וזה בחינת גדל האזהרה שהזהיר אותנו משה רבנו, עליו השלום (דברים ד, ט): "רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים וכו', ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך". וזהו בחינת משנה תורה, בחינת חותם בתוך חותם, כי התורה היא בחינת חותם, כי נקראת תורת אמת שהוא בחינת חותם, כי 'חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת' (שבת נה.). ועל־כן בתחלת התורה נרשם 'אמת', כמו שכתוב (בראשית א, א): בראשי' ת בר' א אלהי' ם סופי תבות 'אמת', שהוא בחינת חותם. ומשנה תורה היא בחינת חותם על חותם, שמשה רבנו, עליו השלום, שנה וחזר את התורה לפני ישראל, כדי לקשר חותם התורה בלב ישראל היטב, בבחינת חותם על חותם. ועל־כן רב דברי משנה תורה מדברים מענין זה - מה שמשה מזהיר את ישראל בכמה וכמה אזהרות על אזהרות, שיזכרו היטב את כל אשר עשה השם־יתברך עמהם, את כל הגדולות והנוראות אשר ראו עיניהם, כמבאר בכל ספר משנה תורה, ובפרט בסופו, שהוא שירת 'האזינו'. שכל דברי השירה הזאת כדי שלא תשכח התורה מפי זרענו, כמו שכתוב (דברים לא, כא): "וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו". ועל־כן אומרים בליל הושענא רבה משנה תורה, כי כל עקר הושענא רבא הוא - לקשר אור הרשימו היטב בלבנו, בבחינת חותם בתוך חותם, כדי שלא נשכח אותו יתברך לעולם, שזהו בחינת משנה תורה, כנ"ל: