# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/3/

וזה בחינת ראש השנה. כי ראש השנה הוא יום הדין הגדול והנורא (ראש השנה טז:), ואז מתקף הדין שמתעורר, אזי צריכין לבטל עצמו לגמרי בבחינה הנ"ל, עד שיבוא לתכלית הבטול - להיות נכלל באין סוף ולהסתכל על התכלית, שעל־ידי־זה נתבטלין כל הדינים כנ"ל. וזה בחינת השנה והדורמיטא המובא בכונות ראש השנה (פרי־עץ־חיים ראש השנה פרק ג') - 'דאפיל דורמיטא על זעיר אנפין' וכו', עין שם, הינו בחינת בטול הנ"ל. כי שנה הוא בחינת בטול שמסלק ומבטל דעתו, ונכלל בהתכלית שהוא בחינת עלמא דאתי, שהוא בחינת אור האין סוף. ושם, כשזוכין להכלל שם, ולהסתכל על התכלית שהוא כלו טוב - על־ידי־זה נתבטלין כל הדינים והיסורין כנ"ל, שזה צריכין בראש השנה, שאז הוא יומא דדינא, כנ"ל.

וזה בחינת שופר. כי כשמתבטלים שם בהתכלית מחמת תקף הדין שמתעורר אז כנ"ל - אי אפשר להיות נשאר שם, כי יתבטל במציאות. ובהכרח שיהיה הבטול בבחינת רצוא ושוב כנ"ל. וכשחוזר מהבטול, אזי רוצים הדינים להתגבר יותר וכו' כנ"ל, ואזי מקררין ומבטלין הדינים, על־ידי התורה שממשיכין מאור הזריחה של הבטול על־ידי הרשימה שנשאר מהבטול וכו' כנ"ל. ועל־ידי־זה מבטלין הדינים בעת שחוזרין מהבטול, כמבאר כל זה בהתורה הנ"ל.

וזה בחינת מצות שופר. כי שופר הוא בחינת קבלת התורה שנתנה בקול שופר (שמות יט, טז). וכן מזכירין קבלת התורה בראש השנה בברכת שופרות, כמו שאומרים (מוסף לראש השנה): 'אתה נגלית בענן כבודך' וכו', כי על־ידי קול שופר מעוררין בחינת כח קבלת התורה, דהינו בחינת המשכת התורה שממשיכין מאור הזריחה וההתנוצצות של הרשימה של הבטול, ועל־ידי־זה מבטלין הדינים בעת שחוזרין מהבטול כנ"ל.

ועל־כן מבאר בספרים (זהר וירא קיד.), שעקר המתקת הדין בראש השנה הוא על־ידי מצות קול שופר, כי עקר המתקת הדינים הוא ההמתקה שממתיקים אותם על־ידי התורה שממשיכים מהרשימו הנ"ל, בעת שחוזרין מהבטול שזהו בחינת קול שופר. כי אף־על־פי שבשעת הבטול אל התכלית נתבטלין הדינים שם לגמרי, אף־על־פי־כן עדין אין הדינים נמתקים במקומם, כי אחר־כך כשחוזרין מהבטול - חוזרים הדינים ומתגברים ביותר כנ"ל. אבל עקר ההמתקה הוא כשזוכין להמתיק הדינים במקומן ושרשן, דהינו כשחוזרין מהבטול ושם יש כח להדינים להתעורר. ואזי מתעוררים להתגבר ביותר, מחמת שרואין שרוצים לבטלם על־ידי הבטול, כדרך שני אנשים שנלחמים זה בזה, שכשאחד רואה שהשני מתגבר הוא מתגבר ביותר, כמבאר בהתורה הנ"ל. ואזי כשזוכים לבטל הדינים על־ידי התורה שממשיכין מהרשימה הנ"ל, שזהו בחינת מצות שופר כנ"ל - זהו עקר המתקת הדינים, בחינת המתקת הדינים בשרשן ומקומן. כי בבחינת הבטול שם הדינים בטלים לגמרי, ואין להם שם שום אחיזה כלל. רק עקר אחיזתם הוא בבחינת 'ושוב', בבחינת החזרה מהבטול, ששם מתחיל אחיזתם, וכשמבטלין אותם שם במקומן על־ידי התורה שממשיכין מהרשימו כנ"ל - זהו עקר בחינת המתקת הדינים, כנ"ל. ועל־כן עקר המתקת הדינים בראש השנה הוא על־ידי מצות שופר, שהוא בחינת כח קבלת התורה שנתנה בקול שופר שממשיכין בראש השנה מאור הזריחה של הרשימו של הבטול, שעל־ידי־זה עקר שלמות המתקת הדינים במקומן כנ"ל: