# לג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/33/

ובשביל זה נתרצה משה רבנו בשליחות המרגלים. וזה היה טעות של ישראל שרצו לשלח מרגלים לארץ־ישראל, כי מחמת שראו שאי אפשר לבוא לארץ־ישראל כי אם על־ידי קבוץ נדחים, שהם הניצוצות הנפולין, ואי אפשר להעלותם כי אם על־ידי קדשת ארץ־ישראל, ואם כן, איך אפשר לבוא לארץ־ישראל? על־כן נתחכמו לשלח מרגלים שהיו צדיקים גדולים, כדי שהם בקדשתם ישברו המניעות ויבואו לארץ־ישראל, ויקבלו שם קדשת ארץ־ישראל, ואחר־כך יחזרו משם מיד. ובכח הזה יוכלו ישראל לתקן כלים - להעלות שאר הניצוצות, מאחר שכבר יש להם כח להמשיך עליהם קדשת ארץ־ישראל על־ידי המרגלים שכבר היו בארץ־ישראל וחזרו, ועל־ידי־זה יוכלו כל ישראל לבוא לארץ־ישראל בנקל.

ובאמת הוא לכאורה עצה נפלאה. אבל אז התגברה הסטרא אחרא בהתגברות גדול מאד, מאחר שראתה שכל ישראל רוצים כלם לכנס לכבש ארץ־ישראל, שבזה היו מעלים כל הניצוצות, והיו מכניעים הקלפות והסטרא אחרא לגמרי, על־כן התגברה בהתגברות גדול על המרגלים, עד שנסתו אחריה להוציא דבה על הארץ הקדושה. ועל־ידי־זה גרמו מה שגרמו - שגרמו בכיה לדורות, חרבן בית־המקדש, וכל הגליות (תענית כט.). כי באמת ישראל טעו בזה, כי אם אין להם בעצמם כח לשבר המניעות לבוא לארץ־ישראל, שהם ששים רבוא נשמות קדושות, איך יהיה כח לשנים עשר מרגלים לשבר תקף הסטרא אחרא? אדרבא! היו צריכים למסר נפשם כלם לילך לארץ־ישראל בלי שום מרגלים, רק במסירת נפש ממש, ואז על־ידי מסירת נפשם, בודאי היו משברים כל המניעות וכנ"ל, והיו באים לארץ־ישראל בשלום. ומחמת פגם שלהם גרמו, שגם משה רבנו, עליו השלום, לא היה יכל לבוא לארץ־ישראל.

כי משה רבנו, עליו השלום, לפי עצם גדלתו ומעלתו הנוראה, אם היה בא לארץ־ישראל - היה מעלה כל הניצוצות וכל הנשמות, והיה מתקן כל העולמות, ובלי זה לא היה יכל לכנס. אבל מחמת חטא המרגלים הנ"ל, שעל־ידי־זה נגזר על כל הדור לבלי לכנס לארץ־ישראל, על־ידי־זה לא היה כח למשה להעלות כל הניצוצות והנשמות. על־כן נתגלגל הדבר שפגם במי מריבה, שזה בחינת הפגם שפגם בהמשכת התורה, שממשיכין מאור הרשימו של הבטול, שלא המשיך מימי הדעת והתורה משם כראוי לפי מדרגתו העצומה, באפן שנוכל לבוא לארץ־ישראל, ועל־ידי־זה לא היה יכל לבוא לארץ־ישראל.

כי משה לא היה יכל לבוא על מנת לחזר משם, לפי עצם קדשתו העצומה, שאם היה בא לשם לארץ־ישראל והיה נכלל ונתבטל שם במקום שהיה נכלל ונתבטל, והיה מתקן מה שהיה מתקן, לא היה יכל עוד לחזר משם לחוץ־לארץ. ואם היה נשאר שם משה רבנו, היה בהכרח שיעלה לשם כל הניצוצות הנפולין שבעולם, שמהם נעשים הכלים לקבל אור הבטול בארץ־ישראל, ואז עדין לא היה הזמן לזה. על־כן גזר עליו השם־יתברך שלא יכנס לארץ־ישראל, רק יראה אותה מרחוק. ועל־ידי הראיה בעצמה - ימשיך קדשת ארץ־ישראל לחוץ־לארץ, כדי שיהיה כח לישראל בכל דור ודור, לברר ניצוצות ולקבץ נדחים ולבוא לארץ־ישראל.

ועל־כן מסבב השם־יתברך, שבכל דור ודור הולכים בני ישראל לארץ־ישראל וחוזרים. כי עכשו קדם ביאת משיח, אי אפשר לברר הניצוצות, כי אם על־ידי בחינה זאת שהולכים לארץ־ישראל וחוזרים כדי לברר הניצוצות הנשארים, שאי אפשר לבררם כי אם על־ידי שהולכין תחלה לארץ־ישראל וחוזרין משם, וכנ"ל. וזה נעשה בכל דור ודור על־ידי הצדיקים האמתיים ואנשיהם, עד שיבוא משיח צדקנו ויגמר הברור בשלמות. ואז נשוב לארצנו כלנו ונשב שם לעולם. כי אז באמת יגמר הברור של כל הניצוצות. ויקים בשלמות (דברים ל, ד): "אם יהיה נדחך וכו' והביאך ה' אלהיך אל הארץ" וכו', במהרה בימינו, אמן: