# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/35/

וזה בחינת (בראשית כח, יא): ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש וכו' ואמרו רבותינו ז"ל (ברכות כו:): שתקן תפלת ערבית. וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וכו', כי מבאר לעיל (אות ב), שתפלת ערבית הוא בחינת הבטול אל התכלית - שמבטלין עצמן בלילה מחמת תקף הדין שהוא בחינת חשכת לילה כנ"ל. ומבאר שם, שעקר תקון התפלה הוא על־ידי בחינה זאת, כי על־ידי־זה עושין אחד מכל התפלה. כי כל זמן שאין זוכין להסתכל על התכלית - אין התפלה בשלמות, ואזי כל אות ודבור שמוציאין בתפלה, אינו מניח את האדם לדבר שאר אותיות ודבורים, כי הדבור והאות תופס את האדם בחזקה, ומחבק ומגפף אותו, ואינו מניח אותו לילך להלן יותר לדבר עוד דבורים וכו', כנ"ל.

וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו, ודרשו רבותינו ז"ל (חלין צא:): שהתחילו האבנים מריבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וכו', מיד עשאן הקדוש־ברוך־הוא אבן אחד. כי האבנים הם אותיות, כידוע, כמו שכתוב בספר יצירה (פרק ד): 'שתי אבנים בונות שתי בתים, שלש אבנים' וכו'. הינו שקדם שזוכין אל הבטול אל התכלית, שהוא בחינת תפלת ערבית שתקן יעקב אבינו אז, אזי האותיות והדבורים אינם מניחים את האדם לילך מהם לדבר עוד, וכל אחת אומרת שישאר האדם אצלם, כנ"ל.

וזה בחינת מה ש היו האבנים - שהם בחינת האותיות - מריבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו - שכל אות ואות חפצה שהצדיק יכניס כל ראשו ומחשבתו בתוכה לבד, ויהיה נשאר שם ולא ילך להלן לשאר האותיות, וכן כל אות ואות. אבל בזכות וכח יעקב אבינו שזכה אז להתבטל אל התכלית ולתקן תפלת ערבית, על־ידי־זה עשה השם־יתברך נס, ועשה מכל האבנים אבן אחת - הינו שמכל האותיות נעשה אות אחת, הינו כנ"ל, שכשזוכין לבטול אל התכלית, אזי נעשה אחד מכל דבורי התפלה, שאפלו כשעומד באות האחרון של התפלה - עדין הוא באות הראשון, כי כלו אחד. וזהו בחינת שנעשה מכל האבנים - שהם האותיות, אבן אחד - הינו אות אחת, כי כלו אחד. שזהו עקר תקון התפלה שזוכין על־ידי הבטול, שהוא בחינת תפלת ערבית שתקן יעקב אבינו אז, כשפגע במקום ההוא וכנ"ל. וכל זה היה במקום האבן שתיה ששם נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים ביום הכפורים, ששם עקר הבטול וכנ"ל. נמצא, שתפלת ערבית היא בחינת בטול אל התכלית בסתימו דעינין וכו' וכנ"ל: