# לח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/38/

וזה בחינת מאה קולות של השופר שתוקעין בראש השנה, כי עקר כל בחינת תקון הבטול הנ"ל, הוא בראש השנה כנ"ל. ואז זוכין להמשיך מהרשימו על־ידי השופר מ'מה' ל'מאה', בחינת מאה קולות, שהם בחינת מאה שערים, בחינת מאה ברכות. כי מחמת שאור הבטול גבה ונשגב מאד מאד כנ"ל, על־כן כשחוזרין מהבטול וממשיכין אור הרשימו כנ"ל - צריכין לקשרה הדק היטב אל הלב בכמה וכמה כלים הרבה, שהם בחינת רבוי הקולות של השופר, שמהם נמשכין בחינת מאה ברכות, שהם בחינת מאה קולות, כדי שלא יעבר מלבנו, חס ושלום, אור הגדול הזה מגדל עצם אורו, וכנ"ל.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה ט:) לחזר פרקו מאה ואחד פעמים בשביל זכרון, כי כל מה שחוזר פרקו יותר ויותר בכל פעם - נכלל התורה בתפלה. כי כשלומד הפרק בפעם ראשון, עדין אין מבינו היטב ולא נכנס בלבו היטב, וכשלומד וחוזר אותו פעם שניה, מבינו יותר ומבין בתוכו מה שלא הבין בתחלה, שזהו בחינת השגת הנסתר שהוא בחינת תפלה (וכמבאר בהתורה 'חותם בתוך חותם' בסימן כב), וכן בכל פעם ופעם. נמצא, כשחוזר פרקו מאה ואחד פעמים, אזי מקבלת התורה שהיא הפרק שלומד מקבלת אור שלמות התפלה, שהיא בחינת מאה ברכות, שמשם עקר הזכרון, על־ידי שנמשכת אור הרשימו ממה למאה כנ"ל. ועל־כן אז בודאי יזכר התורה היטב.

ועל־כן בלמוד התורה צריכין מאה פעמים ואחד דיקא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה שם): 'אינו דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד פעמים'. כי פעם הראשון שלומד הפרק - נחשב בבחינת למוד התורה לבד. ומפעם שניה ואילך, כל מה שלומד יותר נחשב הלמוד בבחינת תפלה, כי בכל פעם מבין ומשיג בחינת הנסתר יותר, שזהו בחינת שעושה מהתפלה תורה, ומכניס בחינת התפלה, בחינת הנסתר לתוך התורה. ועל־כן בכל פעם נכלל ונחשב התורה בבחינת תפלה. וכן צריכין לחזר עד מאה פעמים מלבד הלמוד הראשון, ואז נכנס בשלמות בחינת אור התפלה שכלולה במאה ברכות, לתוך למוד התורה, ואז בודאי יזכרהו היטב. כי עקר הזכרון נמשך על־ידי בחינת המאה ברכות שהם שלמות התפלה, על־ידי שעושין מ'מה' 'מאה', שעקר השלמות על־ידי בחינת הזכרון שממשיכין וכנ"ל, שזהו בחינת ראש השנה שנקרא 'יום הזכרון', שאז תוקעין המאה קולות, שהם בחינת המאה ברכות, וכמבאר לעיל באריכות, עין שם: