# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/5/

וזה בחינת התשובה שמתחלת בראש השנה, שהוא יום ראשון של עשרת ימי תשובה, כי עקר התשובה על־ידי הבטול הנ"ל. וזה עקר התגלות אלהותו ומלכותו יתברך, שאנו עוסקין לגלות בראש השנה, שזה עקר בחינת ראש השנה, כדי לגלות אלהותו ומלכותו בעולם, שידעו הכל שיש אדון יחיד שליט ומושל בעולמו כרצונו, כמו שאנו אומרים בכל התפלות: ובכן תן פחדך וכו' ותמלוך אתה ה' לבדך וכו', מלוך על כל העולם כלו בכבודך וכו', וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו וכו'. כי עקר התגלות מלכותו ואלהותו יתברך הוא על־ידי בחינת זכרון, שצריכין לשמר את הזכרון מאד. ועקר בחינת הזכרון הוא להתגבר מאד שיהיה נשאר קים במחו ודעתו ולבו אור הזריחה של הרשימו מהבטול הנ"ל, שיהיה זוכר היטב התנוצצות וזריחת אור הקדוש והנורא הזה, ולא ישכח אותו לעולם.

כי עקר כל ידיעת אלהותו ואדנותו יתברך ויתעלה - נמשך על־ידי אור הרשימו הזאת. כי השם־יתברך מרומם ונשא ונשגב ונעלה מאד מכל העולמות ומכל המחשבות, כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל, ואי אפשר לדעת ממנו יתברך כי אם על־ידי הבטול הנ"ל, על־ידי שיבטל עצמו לגמרי לגמרי מחיזו דהאי עלמא בתכלית הבטול, ואז זוכה להכלל בו יתברך. אבל בשעה שנתבטל שם באור האין סוף שהוא התכלית - זה אינו נקרא בשם ידיעה, כי שם הוא למעלה מהדעת. וכמו שמבאר במקום אחר (בסימן ד) על פסוק (דברים לד, ו): "ולא ידע איש", אפלו הוא עצמו לא ידע וכו'. ועקר הידיעה הוא כשחוזר מהבטול וזוכה להמשיך תורה מאור התנוצצות של הרשימו מהבטול זה עקר הדעת. ועל־ידי־זה עקר התגלות אלהותו יתברך לכל באי עולם, כי רב העולם אין זוכין לבחינת הבטול הנ"ל, ואין ידיעתם כי אם על־ידי התורה שממשיכין להם הצדיקים אמתיים מהרשימו הנ"ל. כי השגת כל הנביאים והחכמים, וכל התורה הקדושה שקבלנו מפי משה רבנו, עליו השלום, וכל התורה שממשיכין הצדיקים האמתיים שבכל דור ודור, הכל נמשך משם מבחינת אור התנוצצות של הרשימו של הבטול, שמשם נמשכין כל ההשגות של נבואה ורוח הקדש של כל החכמים אמתיים.

כי עקר ידיעת אלהותו הוא משם, והוא עקר התכלית של העולם הבא, בבחינת (תענית לא.): 'עתיד הקדוש־ברוך־הוא לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבא וכל אחד ואחד מראה באצבעו' וכו', כמו שפרש רבנו ז"ל שם בהתורה הנ"ל. ועקר הוא הזכרון, כמו שכתוב (דברים ד, ט־י): "רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך; יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחרב" וכו', כי מחמת שאור השגת אלהותו גבה ונשגב ונעלה מאד, ולית מחשבה תפיסא ביה כלל, כי אם למעלה מהמחשבה, בבחינת תכלית הבטול, שם זוכין שיאיר ויזריח לו אור האין סוף כפי מה שזוכה, אשרי לו.

על־כן בעת שחוזר מהבטול - צריך לשמר את הזכרון מאד, דהינו שיקדש כלי מחו, כדי שיהיו כלים ראויים לקבל אור הזריחה של הרשימה כדי שיקבל תורה משם, שעל־ידי־זה עקר השגת אלהותו כנ"ל. כי מגדל עצם האור - אינו יכול לכנס לתוך הכלים, אם אינם ראויים לכך, ואז, חס ושלום, נשכח ממנו אור הגדול הזה. וזה בחינת פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך - כי אף־על־פי שבשעת הבטול ראה בעיניו מה שראה, אף־על־פי־כן אחר־כך בקל יכול לשכח מה שראה בעיניו בעצמו. ועל־כן הזהיר הכתוב על זה מאד לשמר את הזכרון, דהינו שיקדש כלי מחו ודעתו כדי שיוכל לקבל תורה על־ידי אור הרשימו, כדי שיזכר היטב אור הזריחה והתנוצצות של הבטול, שעל־ידי־זה עקר השגות אלהותו יתברך כנ"ל. וזה בחינת ראש השנה שנקרא 'יום הזכרון' - 'זכרון' דיקא, כי עקר התגלות אלהותו שממשיכין בראש השנה כנ"ל, הוא על־ידי בחינת זכרון, כנ"ל: