# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/6/

ועקר שמירת הזכרון הוא על־ידי שלמות הדבור של התפלה שממשיכין בראש השנה, דהינו מה שעושין אחד מכל התפלה, שעל־ידי־זה יכולין לדבר הרבה תפלות ותחנות ובקשות, שעל־ידי־זה נשמר הזכרון, בבחינת (ירמיה לא, יט): "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד" וכו'. כי מחמת עצם נוראות גדלת האור האין סוף שמשיגין בעת הבטול, על־כן אי אפשר לקבלו בשום כלי. ואפלו אור ההתנוצצות והזריחה של הרשימו הנשאר מהבטול, כשהוא בבחינת ושוב, גם כן אי אפשר לקבלו כי אם על־ידי כמה תקונים, שהם בחינת כמה וכמה כלים קדושים ונוראים, שעל ידם מקבלין האור, כדי שנוכל לקבל השגת אלהותו יתברך. כי צריכין כמה וכמה כלים רבים מאד, כדי לקבל על ידם אור ההתנוצצות והזריחה של הרשימו של הבטול הנ"ל.

על־כן צריכין לזה כמה וכמה אותיות ודבורים הרבה, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב, שכלם הם בחינת כלים וצמצומים לקבל על ידם אור הרשימו של הבטול הנ"ל. וזה בחינת כלליות התורה הקדושה שכלולה מכ"ב אותיות וה' אותיות מנצפ"ך כפולים - שמצטרפים ומתגלגלים בכמה וכמה צרופים, עד שנצטרפו באלו הדבורים של כלליות התורה הקדושה, שכלם הם בחינת כלים וצמצומים לקבל על ידם אור הזריחה של הרשימו הנ"ל, שמשם נמשך כל התורה, כנ"ל.

ועל־כן אין להתורה שלמות, כי אם כשיש בה כל האותיות והתבות והפרשיות, ואם חסר בהספר תורה אות אחת - הספר תורה פסולה. כי השם־יתברך שער בדעתו, שאי אפשר לקבל אור הזריחה של התגלות אלהותו יתברך הנמשך על־ידי הרשימו הנ"ל, כי אם על־ידי כל הכלים האלו דיקא כתבניתם וצלמם, שהם כל האותיות והתבות והפרשיות של התורה הקדושה. וזה בחינת כל התרי"ג מצוות וכל המצוות דרבנן. כי כלם הם בחינת כלים וצמצומים לקבל על ידם אור האין סוף הנמשך על־ידי הזריחה של הרשימו הנ"ל. על־כן צריכין לקים כל מצוה ומצוה כפי דיניה, בכל הפרטים והדקדוקים כפי מה שקבלו רבותינו ז"ל. כי השם־יתברך שער בדעתו שאי אפשר להמשיך התגלות אלהותו בעולם כי אם על־ידי כלים אלו דיקא הנעשים על־ידי המצוות אלו דיקא, כפי דיניהם ופרטיהם. על־כן צריכין לדבר דבורים הרבה בתורה ותפלה יום ולילה, ואל יחרש ואל ישקט ואל יתן דמי לו, כי צריכים דבורים קדושים הרבה הרבה מאד כדי לתקן על ידם כלים קדושים כדי שיזכה לקבל אור התנוצצות והזריחה הנ"ל, כדי שיזכה להכיר את הבורא יתברך שמו.

נמצא, שעל־ידי הזכרון בעצמו שאנו ממשיכין בראש השנה, דהינו על־ידי הבטול הנ"ל, ועל־ידי מצות שופר שעל־ידי־זה ממשיכין בחינת המשכת התורה מהרשימו וכו' כנ"ל, שעל־ידי־זה ממשיכין אור האחדות, שעל־ידי־זה עושין אחד מכל התפלה, שזהו בחינת זכרון, דהינו שאפלו כשהוא עומד בסוף התבה האחרונה של התפלה - יהיה עומד עדין בתבה הראשונה. כי הוא זוכר עדין תבה הראשונה של התפלה כנ"ל, שעל־ידי־זה הוא יכול לדבר דבורים הרבה וכו', כנ"ל, על־ידי־זה בעצמו נשמר הזכרון, דהינו שיזכר אלהותו יתברך ולא ישכח אותו לעולם. כי כל מה שמדבר דבורים קדושים הרבה יותר - הוא ממשיך התגלות אלהותו יותר, וזוכה לזכר אותו יתברך יותר כנ"ל, וכל זה אנו מתקנים בראש השנה.

ועל כן נקרא ראש השנה 'יום הזכרון'. כי עקר ראש השנה הוא לגלות אלקותו שנמשך על ידי אור הרשימו של הבטול כנ"ל. ועקר הוא הזכרון - שיזכה שיקשר היטב אור ההתנוצצות והזריחה הזאת במחו ולבו היטב היטב, שלא ישכח את הדברים אשר ראו עיניו. כי רב בני אדם, בפרט האנשים שהתחילו לכנס קצת בעבודת ה' יתברך, על פי רב מזדמן, שבא עליהם איזה התנוצצות מה' יתברך, ואזי בוער לבם מאד מאד לה' יתברך בכלות הנפש. אבל אחר כך עובר מדעתו אור ההתנוצצות הזאת, ואזי שוכח לגמרי כאלו לא ראה מאורות מימיו. על כן צריכין התגברות גדול להזכיר את עצמו תמיד. ולקשר בדעתו ולבו היטב היטב בקשר אמיץ וחזק את כל ההתנוצצות והזריחות שהזריח לו ה' יתברך בימי קדם, מיום היותו עד היום הזה. כדי שיזכה להתגבר בעבודתו יתברך - להמשיך על עצמו התגלות אלקותו יתברך (וכמבאר מזה בלקוטי א' בסימן רכב). וזה עקר בחינת ראש השנה שנקרא יום הזכרון - זכרון דיקא. כי אז עקר המשכת התגלות אלקותו על ידי הרשימו הנ"ל, שזה בחינת זכרון, כנ"ל: