# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2053/64/9/

נמצא, שהתורה היא דרך חיים וכו', שעל ידה זוכין להכיר את הבורא יתברך, אף־על־פי שלא זכה עדין לבחינת הבטול הנ"ל בשלמות, וכנ"ל. וגם על־ידי התורה הקדושה יכול לעלות מדרגא לדרגא, עד שיתעורר לבו לקדש עצמו בקדשה יתרה ולסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי, עד שיבוא לבחינת בטול הנ"ל, כי התורה היא דרך חיים תוכחת מוסר (משלי ו, כג), ודרכיה דרכי נעם וכו' (שם ג, יז), ואינה מכבדת עלינו בשום דבר, וכל מה דאסר לן - שרי לן וכו' (כל מה שהוא אסר לנו – הוא התיר לנו) (חלין קט:), וכנ"ל.

אבל כשאדם, חס ושלום, עובר על איזה דבר מדברי תורה, ואזי מקלקל הצנור והכלי שמקבלין על ידו אור התגלות אלהותו מהרשימו הנ"ל, ואם כן איך אפשר לתקן זאת? וצריך להתתקן על־ידי התשובה, ותשובה היא למעלה מהתורה, הינו שמחמת שעבר על התורה הוא צריך לעשות תשובה. והתשובה היא שיסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי.

וזה בחינת התעניתים והסגופים שפוסקין על הבעלי תשובה, כי מחמת שעבר על דברי תורה - הוא צריך לעלות לבחינת בטול גמור, לקבל על עצמו תעניתים וסגופים ולסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי, עד שיזכה לבוא לבחינת בטול הנ"ל, ולהסתכל על התכלית שהוא כלו טוב כלו אחד. ושם בבחינת בטול הנ"ל, שם הוא למעלה מהתורה. ועל־כן שם דיקא יכול לתקן מה שפגם וקלקל על־ידי שעבר על התורה. כי שם הוא למעלה מהתורה, כי כל התורה נמשך משם. ועל־כן הוא יכול להמשיך משם אורות ותקונים לתקן מה שפגם בדברי תורה וכנ"ל. ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (ברכות לד:): 'במקום שבעלי תשובה עומדים - אין צדיקים גמורים יכולים לעמד'. כי מי שמקים את התורה בפשיטות - נקרא צדיק גמור. אבל הבעלי תשובה עלו לבחינת בטול אל התכלית, ששם הוא למעלה מהתורה, שכל התורה נמשך משם, שהוא בחינת אור הגנוז משבעת ימי בראשית, וכנ"ל.

וזה בחינת ראש השנה, שאז עקר התחלת התשובה. כי הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה. כי בראש השנה עולין לבחינת בטול הנ"ל כנ"ל, שזה עקר התשובה, כנ"ל: