# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/61/3/

ועל־כן צריך לעסק בתורה על השלחן. כי עקר המשכת החיים הוא על־ידי עסק התורה, כמו שכתוב שם (סימן נו). וזה שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ג, ג): 'כל שלחן שלא אמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו מזבחי מתים'. כי הוא הפך חיים ואריכת ימים שנמשך על־ידי עסק התורה כנ"ל, והוא בחינת עבודה זרה, הפך שלמות המלכות שהוא בחינת אמונה. אבל 'שלחן שאמרו עליו דברי תורה כאלו אכלו משלחנו של מקום' (שם). כי על־ידי התורה קורין אותו יתברך. נמצא, שהוא יתברך נמצא שם על השלחן. וזה שהביא ראיה מפסוק זה (יחזקאל מא, כב): "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'" - 'לפני ה'' דיקא, כי השם יתברך שם כנ"ל הפך הסתרת פני ה', חס ושלום.

וזה פרוש (קהלת י, יז): "אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו", כי על־ידי האכילה כנ"ל - הוא שלמות המלכות, שהוא בחינת 'מלכך בן חורים', כמו שכתוב שם (אות ב). ועל־כן זמן סעדת תלמיד חכם בתחלת שעה ששית (שבת י.), דהינו אחר חמש שעות שעסקו בהם בתורה ותפלה, ועל־ידי־זה זוכין לדעת שהוא בחינת הא כנ"ל. ואז יכולין לאכל סעדת תלמיד חכם שהוא שלמות הדעת כנ"ל ושלמות המלכות כנ"ל. ועל־כן למדו רבותינו ז"ל (שם) זמן סעדת תלמיד חכם מפסוק 'אשריך ארץ' הנ"ל, וכן כתב רבנו, נרו יאיר, במקום אחר (בסימן יז), שאכילה בכשרות הוא שלמות הדעת: