# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/61/4/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ד:): 'כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם ובא לידי עניות'. כי נטילת ידים הוא בחינת אריכת ימים כנ"ל, ועל־ידי־זה זוכין לפרנסה, כמו שכתוב שם (סימן נו). ועל־כן יש עשר תבות בברכת 'המוציא', וגם צריך לאחז הפת בעשר אצבעות (שלחן ערוך שם סימן קסז, סעיף ד), כדי להשלים בחינת המלכות שכלולה מעשר, בחינת "שרי עשרת" וכו' (שמות יח, כא) כנ"ל. ועל־כן גדול המסבין בוצע (שלחן ערוך שם סעיף יד), כי הגדול הוא בחינת מלכות, ועל־כן הוא בוצע את הלחם, כדי להמשיך חיים ואריכת ימים לתוך המלכות כנ"ל. ועל־כן אין הבוצע רשאי לבצע עד שיכלה אמן מפי רב העונים (שם סעיף טז), כי על־ידי הברכה מעלין את החיות דקדשה המלבש שם, שהוא בחינת הדעת כנ"ל, ועל־כן צריך להמתין עד שיכלה אמן מפיהם שהוא במקום ברכה שלהם, ואז יש לו כח להמשיך דעת על־ידי אכילתו כנ"ל:

קצת ראשי פרקים מהלכות נטילת ידים ובציעת הפת הלכה א

עקר התגברות הסטרא אחרא במקום שיש קדשה. וזה חמץ ומצה. נטילת ידים - כדי להרימן בבחינת (איכה ג, מא) "נשא לבבנו" וכו' כדי לקבל "לחם מן השמים" (שמות טז, ד). על־כן צריך להרהר תשובה קדם האכילה, בחינת אנחה. "ובמנוסה לא תלכון" (ישעיה נב, יב) - 'בפרקנא בתראה' (תקוני הזהר הקדמה דף טו.) משום שיש קבלת התורה, אבל אז הלכו במנוסה, כי היה עדין רשות פרעה עליהם, על־כן אכלו מצה, כמו שכתוב (שמות יב, לט): "ויאפו את הבצק" וכו'. צריך ללמד על השלחן בבחינת עסק התורה. האכילה היא בחינת למוד, כמו שכתוב (ישעיה נה, א): "לכו שברו ואכלו", 'כאלו אכלו מזבחי מתים' (אבות פרק ג משנה ג) הפך החיים. השלחן הוא 'שלחן מלכים' (עין רש"י שמות כה, כד) - "אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו" (קהלת י, יז). הנטילה במים בחינת חסד בחינת "מקוה מים" (ויקרא יא, לו). רביעית בחינת מלכות, בחינת דל"ת ונעשה ה"א הדעת, בחינת "רביעת ההין" (במדבר טו, ה). כלי וכח גברא (שלחן ערוך שם סימן קסג סעיף ט), אפלו כשאינו אוכל בידיו צריך לטל, ולהפך המאכיל אין צריך (שם סעיף ב). עשר תבות בברכת המוציא, וגם צריך לאחז בעשר האצבעות (שם סימן קסז סעיף ד), כנגד המלכות "שרי עשרת" (שמות יח, כא). גדול המסבין בוצע (שלחן ערוך שם סעיף יד). על־ידי אכילה בכשרות נשלם הדעת: