# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/63/1/

וזה בחינת נטילת ידים לסעדה, כדי שתהיה האכילה בבחינת אכילה דקדשה, שמתגלה בשעת אכילה הארת הרצון, שזה נעשה על־ידי שנמשכת הפרנסה מבחינת הידים שיש ב'ים החכמה' וכו', והמקיפים שהם בחינת הארת הרצון מאירין בים החכמה. ועל־כן זוכין להארת הרצון בשעת אכילה דיקא, עין שם במאמר הנ"ל. וזה בחינת נטילת ידים קדם האכילה, כי על־ידי שנוטלין הידים ומטהרין אותם במים, על־ידי־זה ממשיכין עליהם הארת הרצון מ'ים החכמה', ואזי נכללין הידים בתוך בחינת מי הים, כי רביעית מים הוא בחינת מקוה, כמובא בפוסקים (יורה דעה סימן רא, סעיף לה) שמדאוריתא רביעית מטהר במקוה, ומקוה הוא בחינת ים, כמו שכתוב (בראשית א, י): "ולמקוה המים קרא ימים", ועל־כן על־ידי הרביעית מים שמטהרים בהם הידים, על־ידי־זה נכללין הידים בתוך בחינת הים הינו בבחינת 'ים החכמה', ואזי עקר האכילה והפרנסה נמשכת מידים אלו, כי עקר הפרנסה נמשכת מן הידים שיש ב'ים החכמה' כנ"ל. ואזי כשזוכין לקבל האכילה משם, אזי נמשך ונתגלה הארת הרצון בשעת האכילה שזה עקר קדשת האכילה, וזה עקר התכלית לזכות להארת הרצון הנ"ל.

כי 'ים החכמה' הנ"ל ששם מאירין המקיפין הנ"ל שהם בחינת הארת בן ותלמיד, זה בחינת הארת הדעת של משה רבנו, עליו השלום, שהוא האיר הדעת הזה כמובן שם במאמר הנ"ל. ועקר הדעת הוא להציל ולשמר ולהוציא את ישראל מן העברות, חס ושלום, שזה עקר הרחמנות על ישראל־עם־קדוש למי שיודע מהיכן ישראל הם לקוחים איך הם רחוקים לגמרי מעוונות, רחמנא לצלן וכו' עין שם. ומי שזוכה להאיר הדעת בישראל, ולשמרם ולהצילם מכל חטא ועוון, על־ידי־זה מאירין בחינת המקיפין הנ"ל, בחינת 'ים החכמה' הנ"ל, אשר משם נמשך פרנסה מהידים שיש בים הנ"ל, ועל־ידי־זה זוכין להארת הרצון בשעת האכילה.

נמצא, שעקר הארת הרצון נמשך על־ידי שמירה מעוונות שנמשך על־ידי הדעת הנ"ל, שהוא בחינת משה כנ"ל. וכל העוונות, חס ושלום, עקר פגמם הוא בבחינת ידים, כמובן בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (בסימן סו אות ב), כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ג, א): 'ואי אתה בא לידי עברה'; 'לידי עברה' דיקא, וזה בחינת 'עצבון ידים' הנאמר בדור המבול שמרדו במקום, כמו שכתוב (בראשית ה, כט): "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו" וכו', כי עקר הפגם שהוא בחינת עצבות בחינת "ויתעצב אל לבו" (בראשית ו, ו), הוא נוגע בידים דיקא, כמובן בדברי רבנו על פסוק 'ומעצבון ידינו' הנ"ל המובא במאמר "וביום הבכורים" סימן נו (אות ט), עין שם.

כי עקר פגם כל העברות נוגע בידים, שהם בחינת כלליות כל התורה כלה - כלל כל העולם כלו, כמו שאמר רבי אליעזר הגדול קדם הסתלקותו, שהרים שני ידיו ואמר (זהר וירא צט.): "וי לתרין תורות דאתאבידו מעלמא" (אוי לשתי התורות שנאבדות מן העולם). וכמו שכתוב (ישעיה מח, יג): "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", כי 'באוריתא ברא קדשא בריך הוא עלמא' (בתורה ברא ה' את העולם) (זהר הקדמה ה.), שהוא בחינת שתי הידים. ועל־כן עקר הפגם חס ושלום, מגיע בהידים, ואזי הידים בבחינת "וידי משה כבדים" (שמות יז, יב), כי משה הוא הדעת שמאיר בישראל לשמרם ולהצילם מידי עברה, ומי שנכנס בו רוח שטות ומסלק הדעת ממנו, חס ושלום, ועושה איזה חטא ועוון, אזי מגיע הפגם למשה, שהוא כלליות התורה, ועקר הפגם בידים כנ"ל בבחינת 'וידי משה כבדים', 'וידי' דיקא כנ"ל. וזה שכתוב (ישעיה נו, ב): "ושמר ידו מעשות כל רע", 'שמר ידו' דיקא: