# הלכה ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/64/

על־פי התורה "תקעו תוכחה" בסימן ח בלקוטי תנינא, עין שם כל התורה מראשה לסופה:

והכלל, בקצור גדול המכרח לענינינו, שצריכין להכניע מזונא דגופא שהוא בחינת עקב עשו, ולהגביר מזונא דנשמתא. וזה זוכין על־ידי שממשיכים קול הנגון והשיר שיתער לעתיד, שהוא בחינת 'הקול המשקה את הגן', שעל־ידי־זה גדלים כל היראות והריחות שהם מזונא דנשמתא, בחינת "את קלך שמעתי בגן ואירא" (בראשית ג, י), שזה הקול הוא בחינת (שם ב, י): "נהר היצא מעדן להשקות את הגן" וכו'. והוא בחינת (שם כז, כב): "הקל קול יעקב" שהוא מכניע עקב דסטרא אחרא בבחינת (שם כה, כו): "וידו אחזת בעקב עשו" וכו', עין שם היטב:

ולזכות לזה הקול הוא על־ידי התפלה־בבחינת־דין של הבעל כח, שעל־ידי־זה מוציאין מהסטרא אחרא כל הקדשה וכל מימי הדעת שבלעה, ונתגלה הדעת דקדשה בבחינת "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה יא, ט). ועל־ידי־זה נעשין גרים ונתגלה כבודו יתברך, ועל־ידי־זה נמשך הנבואה, ועל־ידי נבואה נתברר המדמה, ועל־ידי ברור המדמה על־ידי־זה עקר חזוק האמונה הקדושה. ואז זוכין לאמונה שלמה בחדוש העולם, שאי אפשר להשיגו בדעת כי אם על־פי אמונה, שזה עקר יסוד האמונה הקדושה - להאמין שהשם יתברך ברא את העולם יש מאין המחלט, ועל־ידי אמונה זו זוכין לחדוש העולם של לעתיד, ואז יתנהג העולם בבחינת ארץ־ישראל. כי עקר קדשת ארץ־ישראל הוא על־ידי בחינת "כח מעשיו הגיד לעמו" וכו' (תהלים קיא, ו), דהינו על־ידי אמונת חדוש העולם בחינת (בראשית א, א): "בראשית ברא אלהים את השמים" וכו', כמו שפרש רש"י שם, ש'בשביל זה פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד וכו' כדי שיוכלו לכבש ארץ־ישראל'.

נמצא, שעקר קדשת ארץ־ישראל הוא על־ידי שמאמינין בחדוש העולם, דהינו שה' יתברך ברא את העולם יש מאין, כמו שכתוב 'בראשית ברא' וכו' כנ"ל, ועקר קדשת ארץ־ישראל ששם מתגלה השגחתו יתברך בבחינת (דברים יא, יב): "תמיד עיני ה' אלהיך בה" וכו'. ולעתיד שיתנהג כל העולם בבחינת ארץ־ישראל כנ"ל, אז יתנהג כל העולם רק על־ידי השגחה לבד ויתבטל הטבע לגמרי, ואז יתער שיר של השגחה ונפלאות וכו', וזה השיר הוא בחינת קול הנ"ל המשקה את הגן, שעל־ידי־זה זוכין למזונא דנשמתא, ומכניעין מזונא דגופא בחינת 'וידו אחזת בעקב עשו' וכו', עין שם כל זה היטב היטב, כי הם דברים ארכים ועמקים מני ים - אין ערך להם: