# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/64/10/

וזה מה שצריכין לדקדק לברך 'המוציא' על לחם שלם, ויש לו חשיבות ודין קדימה להשלם על החסר (שלחן ערוך ארח חיים סימן קסז סעיף א, ובסימן קסח סעיף א). כי אכילת ישראל צריכין להיות בבחינת מזונא דנשמתא כנ"ל, ומזונא דנשמתא הוא בחינת שלמות בלי חסרון, בבחינת 'ה' רעי לא אחסר' הנאמר במזונא דנשמתא, בחינת 'כי אין מחסור ליראיו'. ועל־כן יש חשיבות ללחם שלם, כי הוא סמוך יותר לבחינת מזונא דנשמתא, שהוא שלם בלי חסרון בחינת 'כי אין מחסור ליראיו' כנ"ל.

ועל־כן באמת בני פריצי עמנו ההולכים בדרכיהם של העובדי כוכבים, אין מניחין לחם שלם לסעדה כי אם פרוסות כדרכי העובדי כוכבים, כי בכל תנועותיהם הם רוצים להראות - שעוקרים עצמם מדת ישראל, אשר אצלנו יש חשיבות ללחם שלם לברכת המוציא, כמו שכתוב בשלחן ערוך (שם). ואלו הרשעים מגלין שכל מזונותם הוא מזונא דגופא בחינת אכילת עשו, שהוא אכילת הרשעים שאין שם שלמות, כי אכילתם הוא בבחינת 'בטן רשעים תחסר', כי אין להם אמונה, ועל־כן אינם זוכין למזונא דנשמתא שנמשך מאמונה כנ"ל. אבל אכילת ישראל־עם קדוש הוא בבחינת מזונא דנשמתא, כי מדקדקין בברכתם לברך השם יתברך באכילתם בברכת המוציא וברכת המזון, שכל זה מורה על חדוש העולם, ועל־כן מדקדקין לברך על השלם שהוא בחינת 'כי אין מחסור ליראיו', בחינת מזונא דנשמתא כנ"ל. ברוך ה', לעולם אמן ואמן:

הלכות נטילת ידים לסעדה הלכה ה' - נכללת בהלכות בית הכנסת הלכה ה'.

ראשי פרקים להלכות נטילת ידים לסעדה