# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/64/5/

וזה בחינת ארבע צומות על חרבן בית־המקדש, שנמשך על־ידי חטא המרגלים שבכו בליל תשעה באב (במדבר רבה טז, כ), שפגמו בארץ־ישראל, ששם מתגלה אמונת חדוש העולם, והם שפגמו בזה - על־ידי־זה התגבר חס ושלום זהמת הנחש מזונא דגופא כנ"ל, על־כן צריכין לצום כדי להכניע מזונא דגופא. כי כשזוכין לאמונה שלמה - אין צריך לצום, כי על־ידי האמונה אזי האכילה בבחינת מזונא דנשמתא, שזהו בחינת אכילת ישראל הכשרים בחינת אכילת שבת, כי על־ידי אמונה עקר ברור האכילה כמבאר במקום אחר (בסימן סב), בחינת "ורעה אמונה" (תהלים לז, ג). אבל על־ידי שפגמו בארץ־ישראל ופגמו באמונה כנ"ל, על־כן צריכין לצום, להכניע מזונא דגופא על־ידי הצום.

וזה בחינת 'איכה' שאומרים בתשעה באב. וזה בחינת (איכה ד, א): איכה יועם זהב. כי עקר הקינות הם על הסתלקות הצדיקים האמתיים ששקולה כפלים כחרבן בית־המקדש (עין איכה רבה א, לז הובא ברש"י ישעיה כט, יד), ועל־ידי־זה אנו עכשו כצאן אשר אין להם רועה, כי אין אנו יודעין מי הוא הצדיק האמת, ואנו צריכין לצעק ולחפש ולבקש 'איכה' - 'איכה' הצדיק האמת שנחשך אורו אצלנו - שאין זוכין לידע ממנו, שזהו בחינת 'יועם זהב' וכו', שהצדיק האמת הנחמד מזהב יועם ונחשך אורו אצלנו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (עין רש"י איכה ד, א) שירמיה היה מקונן 'איכה יועם' על הסתלקות הצדיק יאשיהו, וכן בכל דור ודור הוא מרמז על הסתלקות והתעלמות אור הצדיק האמת שבדור.

וזהו איכה יועם זהב כנ"ל - שנחשך אורו אצלנו, ואין זוכין להנות מאורו, ולא די זה, כי אם עוד נוסף יגון על מכאובנו, כי גם ישנא הכתם הטוב (איכה שם) - שהצדיק האמת הנמשל לכתם הטוב, כל כך נחשך אורו מישראל עד אשר נשתנה האמת לגמרי, כי אומרים לרע טוב ולטוב רע, וזהו ישנא הכתם הטוב - שנשתנה הכתם הטוב שהוא הצדיק האמת, שמדברין עליו כל הרעות ומשנין ומחליפין האמת בשקר. ועל־ידי־זה: תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות (שם) - שזה נאמר על הסתלקות והתעלמות הצדיק שהוא בחינת 'ראש בית', ומתגברין המפרסמים של שקר שהם בחינת 'ראש כל חוצות', כמו שכתוב בהתורה 'בראשית־לעיני' וכו' (בלקוטי תנינא סימן סז). וזהו (איכה שם, ב): בני ציון היקרים וכו' כמו שכתוב שם בההספד בפרשת "אלה תולדת נח", עין שם בסימן הנ"ל.

וזהו: גם תנים חלצו שד וכו' (שם ד, ג), שזהו בחינת רחמנות דסטרא אחרא, כמו שכתוב בהתורה "תקעו תוכחה" הנ"ל, שעל־ידי־זה מתגבר, חס ושלום, בחינת "והנחש היה ערום", שעל־ידי־זה נמשך כל הצרות הנ"ל, עד שאין יודעים מהצדיק האמת, כמובן לעיל, שכשמכניעין זהמת הנחש שהוא בחינת גם תנים חלצו שד וכו' על־ידי התפלה של הבעל כח, אזי זוכין לכל הבחינות הנ"ל, עד שנתברר המדמה על־ידי הצדיק האמת כנ"ל, ולהפך - להפך, חס ושלום, ואזי אין יודעין 'איכה' – איפה אור הצדיק האמת. ועל זה אנו מקוננין 'איכה יועם זהב' שנאמר על הסתלקות והתעלמות אור הצדיק, שזה נמשך מבחינת 'גם תנים חלצו שד' כנ"ל. אבל על־ידי הקינות והצעקה 'איכה' - אנו זוכין שיתגלה לנו אורו ונזכה לאמונה שלמה, עד שיתער השיר שלעתיד שאז תגדל השמחה מאד, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסיקתא רבתי פרשה כח): "שישו אתה משוש כל המתאבלין עליה" וכו'.

וזה בחינת 'שבת חזון' - 'חזון' דיקא הינו נבואה, כי עקר התקון שאנו צריכין עכשו הוא, לחזר ולהמשיך השפעת הנבואה, שעל־ידי־זה עקר ברור המדמה שעל ידו שלמות האמונה כנ"ל, כי בשבת עקר התקון, כי 'שבת אגין עלוהי' - על אדם הראשון (זהר תרומה דף קלח.) שפגם בכל הנ"ל, ו'שבת אגין עלוהי'. ועל־כן קורין את זה השבת שקדם תשעה באב 'שבת חזון', להורות, שאנו צריכין עכשו בשבת הזה לתקן בחינת האמונה שעקרה תלויה בנבואה כמו שכתוב בהתורה הנ"ל, ועל־כן נקרא 'שבת חזון' - לשון נבואה, כנ"ל: