# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/64/6/

וזה בחינת מה שכתב רבנו ז"ל בספר האלף־בית החדש (ספר המדות אות צדיק סימן כ): שעל־ידי הזכרת שמות הצדיקים יכולים להביא חדוש במעשה בראשית, דהינו לשנות הטבע; כי מבאר בהתורה "תקעו תוכחה" הנ"ל, שכל צדיק יש לו בחינת רוח נבואה רוח הקדש, שעל־ידי־זה נתברר המדמה של כל המתקרבין אליו, ועל־ידי־זה זוכין לאמונת חדוש העולם, ועל־ידי אמונה זו יהיה חדוש העולם לעתיד, שאז יתנהג העולם בבחינת ארץ־ישראל דהינו בבחינת השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע, עין שם כל זה מבאר היטב. ועל־כן על־ידי שמזכירין שמות הצדיקים - על־ידי־זה מעוררין הרשימו שלהם, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (בסימן רמח): 'שעל־ידי שמספרין מצדיקים - נתעורר הרשימו שלהם'. ועל־כן על־ידי הזכרת שמותם - נתעורר כח הרשימו שלהם של מעשיהם הטובים.

ועקר כח מעשיהם הטובים של הצדיקים הוא, שעל־ידי מעשיהם הטובים זכו לבחינת רוח הקדש, והמשיכו על־ידי־זה אמונת חדוש העולם כנ"ל, ועל־כן על־ידי הזכרת שמותם - בודאי יכולים להביא שנוי במעשה בראשית, דהינו לשנות הטבע, כי על־ידי הזכרת שמותם של הצדיקים נתעורר כח הרוח הקדש שלהם ונמשך אמונת חדוש העולם בעולם, שעל־ידי־זה נמשך הארה מחדוש העולם שלעתיד שיהיה על־ידי־זה כנ"ל, שעל־ידי־זה יתנהג העולם בבחינת השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע, ועל־כן בודאי יכולים לשנות הטבע על־ידי־זה.

וזה שכתב רבנו ז"ל, שצריכין לכתב לעצמו שמות הצדיקים לזכרון [כמו שכתוב בהאלף־בית הישן (אות צדיק סימן יט)]: 'מי שהשם יתברך חשוב בעיניו יכתב לעצמו בספר שמות הצדיקים והתנאים והיראים לזכרון'. כי צריכין לכתב שמותם לזכרון, כי עקר הכח של הצדיקים שמגלין אמונת חדוש העולם כנ"ל, הוא על־ידי שמבררין הכח המדמה על־ידי בחינת רוח הקדש - רוח נבואה שלהם, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל, כי עקר האמונה הוא על־ידי ברור המדמה כנ"ל. ועל־כן צריכין לכתב בספר שמות הצדיקים לזכרון, כי הכתב הוא בשביל זכרון, כמו שכתוב (שמות יז, יד): "כתב זאת זכרון בספר", והזכרון הוא בכח המדמה, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (בסימן יט), והשם הוא בחינת זכרון, כמו שכתוב: "לשמך ולזכרך תאות נפש" (ישעיה כו, ח), וכמו שכתוב (שמות ג, טו): "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר", וכתיב (תהלים קלה, יג): "ה' שמך לעולם ה' זכרך לדר ודר". על־כן על־ידי שמות הצדיקים שהם בחינת זכרון, בחינת (משלי י, ז): "זכר צדיק לברכה", כי עקר הזכר שנשאר מכל הצדיקים הוא שמם הקדוש - שנשאר זכרם בעולם לברכה, על־כן על־ידי הזכרת שמותם הקדושים אשר שמו יתברך משתף בשמם, על־ידי־זה מבררין המדמה.

כי שמם הקדוש שהוא בחינת זכרון שהוא בבחינת המדמה, על־כן נתברר המדמה על־ידי זכר שמותם הקדושים של הצדיקים, שכל עבודתם לברר המדמה וכו' כנ"ל, ועל־כן הזכרת שמותם מסגל לזה ביותר, כי שמם בעצמם הוא בחינת ברור המדמה, כי שמם הוא בחינת תקון הזכרון, שהוא תקון המדמה ששם הזכרון כנ"ל. ועל־כן צריכין לכתב שמותם בספר דיקא, כי הכתב הוא לזכרון, בחינת 'כתב זאת זכרון בספר', שעל־ידי־זה נתברר המדמה כנ"ל.

ועל־כן כל דברי הנביאים צריכין לכתב בספר, כי כל עשרים וארבעה ספרי הנביאים הם בחינת תורה שבכתב, שאסור לאמרם בעל פה (עין גטין ס:). כי נבואה הוא ברור המדמה כנ"ל, על־כן צריכים לכתבם דיקא, כי הכתב הוא בחינת זכרון שהוא בחינת ברור המדמה כנ"ל, שזהו בחינת כתיבת שמות הצדיקים לזכרון, כי כל זה הוא בחינת ברור המדמה שנתברר בזכות וכח הצדיקים כנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין לאמונת חדוש העולם שעל־ידי־זה משנין הטבע כנ"ל: