# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/64/9/

ועל־כן הם חמשת המינין, כנגד 'ה"א דהששי', שכל העולם היה תלוי עד ששה בסיון שקבלו ישראל את התורה (שבת פח.), שהיא בחינת נבואה, שעל־ידי־זה נתגלה חדוש העולם כמבאר בהתורה הנ"ל. נמצא ש'הא דהששי' מורה על חדוש העולם, ומשם עקר קדשת ארץ־ישראל, שמקבלת קדשתה על־ידי 'כח מעשיו' וכו', על־ידי שיודעין שהשם יתברך ברא את העולם בחינת 'בראשית ברא' וכו', כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל, ומשם, מבחינת ארץ־ישראל בחינת חדוש העולם שנתגלה על־ידי 'הא דהששי', משם מקבלין בחינת חמשה מינין שהם שבח ארץ־ישראל.

כי חמשה מינין כנגד 'ה"א דהששי', שעל־ידי־זה עקר קדשת ארץ־ישראל, שמשם מקבלין החמשה מינין כחם לזון ולהשביע את האדם בבחינת מזונא דנשמתא, שמשם עקר השביעה האמתיית, בבחינת (משלי יג, כה): "צדיק אכל לשבע נפשו", ועל־כן חמשה מינין דיקא יש להם כח להשביע את האדם, כי הם מקבלין כח מארץ־ישראל מבחינת 'ה"א דהששי', מבחינת אמונת חדוש העולם, שמשם נמשך מזונא דנשמתא שמשם עקר השביעה. כי במזונא דגופא שהוא בחינת אכילת עשו - אכילה דסטרא אחרא, נאמר (שם): "ובטן רשעים תחסר". אבל מזונא דנשמתא - שם עקר השביעה בחינת "צדיק אכל לשבע נפשו", כי מזונא דנשמתא הוא בחינת (תהלים כג, א): "ה' רעי לא אחסר", בחינת (שם לד, י): "כי אין מחסור ליראיו", כמו שכתוב בהתורה הנ"ל (אות יב), הפך מזונא דגופא, שהוא בחינת אכילת הרשעים שהיא בחינת "ובטן רשעים תחסר" כנ"ל. ועל־כן גם בגשמיות עקר השביעה הוא על־ידי חמשת המינין, שהם עקר הלחם שסועד הלב שחיבין עליהם המוציא וברכת המזון, כי הם חמשה מינין שהם שבח ארץ־ישראל, שנמשך בהם קדשת ארץ־ישראל בחינת אמונת חדוש העולם שנתגלה על־ידי 'ה"א דהששי', אשר בשביל זה הם חמשה מינין כנ"ל, ועל־ידי־זה שהם בבחינת ארץ־ישראל וכו' על־ידי־זה הם בבחינת מזונא דנשמתא ביותר, ועל־כן עקר השביעה על ידם וכנ"ל.

וזה בחינת ה"א דהמוציא שצריכים להטעים ה"א דהמוציא, כמו שהזהירו רבותינו ז"ל (ברכות לח.) והפליגו מאד בזהר הקדוש בענין ה"א דהמוציא (ואתחנן ערב.). כי ה"א דהמוציא הוא בחינת 'ה"א דהששי' שמורה על חדוש העולם, שעל־ידי־זה עקר תקון האכילה דקדשה בבחינת מזונא דנשמתא כנ"ל. וזה שסמכו רבותינו ז"ל (ברכות שם) לברך 'המוציא' בהא על שם המקרא (שמות ו, ז): "המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים", כי באמת כלא חד, כי פסוק "המוציא אתכם מתחת סבלת מצרים" דהינו יציאת מצרים, הוא מורה על חדוש העולם. כי בשעת יציאת מצרים נתגלה חדוש העולם על־ידי האותות והמופתים, כמובא בכל הספרים, גם כי עקר יציאת מצרים היתה בשביל קבלת התורה, כמו שכתוב (שם ג, יב): "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון" וכו', ועקר התגלות חדוש העולם היה על־ידי קבלת התורה כנ"ל. נמצא, שפסוק 'המוציא אתכם מתחת סבלת מצרים' מורה על חדוש העולם. ועל־כן משם למדו רבותינו ז"ל ה"א דהמוציא, שהוא עקר תקון, שהוא מורה על חדוש העולם, שזה עקר תקון האכילה בבחינת מזונא דנשמתא, כנ"ל: