# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/1/

כי צריכין לטהר קדם האכילה הידים דיקא, כי כל עבודת האדם בעולם הזה הוא 'לאכללא שמאלא בימינא' (לכלל שמאל בימין), כמובן בזהר הקדוש בכמה מקומות (ויקהל דף רו: ועוד), כי כל אחיזת הסטרא אחרא הוא מסטרא דשמאלא, ועקר העבודה שבשביל זה בא האדם לעולם הוא 'לאכפיא לסטרא אחרא' (לכפות את הסטרא אחרא), עד שיהיה נכלל שמאל בימין. וימין ושמאל הם בחינת דרי מעלה ודרי מטה. בבחינת (ישעיה מח, יג): "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", 'ארץ ושמים' הם בחינת דרי מטה ודרי מעלה, וזה בחינת גוף ונפש חמר וצורה. וזה בחינת עולם הזה ועולם הבא, כי הכל בבחינה אחת, כי הגוף נגד הנפש הוא בבחינת עולם הזה בחינת חמר בחינת דרי מטה בחינת שמאל וכו', והנפש הוא בבחינת עולם הבא בחינת צורה, בחינת דרי מעלה בחינת ימין.

והעקר שיהיו נכללים יחד כל הבחינות הנ"ל, שהם כלל העולמות העליון בתחתון ותחתון בעליון, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל, הינו שיהיה נכלל שמאל בימין - העולם הזה בעולם הבא, דרי מטה עם דרי מעלה, שהוא בחינת כלליות הגוף בהנפש וכו'. ועל־ידי האכילה מתחבר הנפש עם הגוף, כי האכילה מחיה את האדם, שהוא מה שהנפש מחיה הגוף על־ידי האכילה, כי כך ברא השם יתברך ברצונו, שדיקא על־ידי האכילה יהיה נמשך חיות הנפש אל הגוף ויתחברו יחד שזה עקר החיים, כי כשהנפש מתפרד מהגוף, חס ושלום, זהו בחינת מיתה.

ועל־כן המצוה הראשונה נצטוה אדם הראשון בענין האכילה שלא לאכל מעץ הדעת טוב ורע, כי עקר תקונו היה תלוי באכילה. כי טוב ורע אחיזתם מימין ושמאל, כידוע, והשם יתברך רצה שהאדם לא יאכל כלל אכילה ששם נאחז טוב ורע שהוא אכילת עץ הדעת, כי רצה שכל אכילתו יהיה רק מהארת הרצון שנמשך מ'ים החכמה', שמשם עקר שרש הפרנסה והאכילה דקדשה, שעל־ידי־זה עקר שלמות ההתחברות והכלליות של דרי מעלה ודרי מטה, שהם השגת 'איה' ו'מלא' כמבאר בהתורה הנ"ל, שעל־ידי־זה עקר כלליות שמאל בימין וכו', ושם שרש שתי הידים, שעל ידם נבראו 'שמים וארץ' דרי מעלה ודרי מטה, שהם בחינת הרמזים שיש ב'ים החכמה', שהם ההתבוננות שבלמוד הקדוש שאי אפשר לבאר בפה בפרוש - גומרים אותה בידים שהם בחינת רמזים, ועל־ידי־זה דיקא נכללים יחד השגת הבן והתלמיד שהם השגת 'איה' ו'מלא', שהם בחינת השגת דרי מעלה ודרי מטה.

כי זה ידוע, שהשגת אלקות גבה מאד מאד, כי 'לית מחשבה תפיסא בה כלל, כי אם לכל חד כפום מה דמשער בלביה' (תקוני הזהר יז.; זהר וירא דף קג:), והעקר הוא כלליות 'איה' ו'מלא' שאין נתפסין במח ובלב, כי אם על־ידי בחינת רמזים שהם בחינת ידים שב'ים החכמה', ומשם משתלשלים כל הלמודים הקדושים וכל ההתבוננות בתורה ויראה, שכלם אי אפשר להבינם מרבו בשלמות כי אם על־ידי רמזים שהם בחינת ידים. כי אפלו בחכמות התורה בנגלה בפשטים בגמרא פרוש רש"י תוספות, אי אפשר להבין תמצית הדבר ומתיקת הפשט והחדוש כי אם על־ידי שגומרים להבינם להתלמיד בידים שהם בחינת רמזים, כמו שרואין בחוש, שהרב מסביר הפשט לתלמידיו בתנועות ידיו. מכל שכן וכל שכן בדרכי עצות בעבודת ה', שהבעל דבר חותר על האדם מאד מאד בתחבולות אין מספר בכל יום ויום וכמעט בכל שעה ורגע, שאי אפשר לעמד על עמדו כי אם על־ידי התורה שקבלנו מרבותינו ז"ל, והעקר הוא הרמזים שיש בהתורה. ועל־כן באמת צריכין לחפש ולבקש מאד רבי אמתי - שקבל מרבי אמתי ולדבר עמו פה אל פה, כדי להבין הרמזים שמרמז בידיו עד היכן להתחזק וכו' וכו', מכל שכן בהשגת אלקות וכנ"ל.

וכל זה נמשך על־ידי אכילה דקדשה שנמשכת משם, מהידים, שהם הרמזים שיש ב'ים החכמה' ששם הארת הרצון. ועל־כן רצה השם יתברך שלא יאכל האדם אכילת עץ הדעת טוב ורע, כי על־ידי הדעת אי אפשר להשיג כלליות הנ"ל, ועל־כן משם נאחז טוב ורע, כי עקר כל הכלליות הוא רק על־ידי הרצון שנמשך על־ידי רמזים, שהוא למעלה למעלה מהדעת. ואדם הראשון פגם בזה, על־כן נגזר עליו מיתה שהוא פרוד בין הנפש והגוף וכו'. והתקון על־ידי התורה שנתן משה רבנו, עליו השלום, שעקרה לכלל העולמות התחתון בעליון ועליון בתחתון וכו', בבחינת (משלי ל, ד) "מי עלה שמים וירד" וכו', וכן בכל דור ודור, הרבי האמת הוא בחינת משה שעוסק בלמוד הקדוש הזה - להאיר בדרי מעלה ודרי מטה השגת 'איה' ו'מלא' לכללם יחד, והעקר על־ידי הרמזים שהם בחינת ידים שיש ב'ים החכמה'. ועל־כן צריכין לטהר את הידים דיקא קדם האכילה, והטהרה על־ידי המים הנמשכין מ'ים החכמה', ששם מאיר הארת הרצון ומשם שרש הידים שהם הרמזים הנ"ל. ואז זוכין שהאכילה בקדשה שיהיה לה כח לחבר הנפש עם הגוף, שהוא בחינת כלליות דרי מעלה ודרי מטה כלליות שמאלא בימינא וכו', כנ"ל: