# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/10/

וזה בחינת בציעת הפת שיש בו כמה דינים בענין הבצוע, ורבותינו ז"ל חקרו ודרשו ופלפלו הרבה בענין הבצוע כמו שכתוב בגמרא (סנהדרין קב:): 'מהיכן קא שרית המוציא' וכו' (מהיכן בוצעים בהמוציא), שמובן שיש בזה סודות עמקים [וכמו שנתבאר בזה בהלכות הקודמים (הלכות בציעת הפת הלכה ג והלכה ה)]:

כי כל תקון בציעת הפת שדקדקו בו רבותינו ז"ל כל כך, הוא שצריכין לראות לבצע הפת בברכה, באפן שיזכה בשעת האכילה להארת הרצון הנ"ל המבאר בהתורה הנ"ל. כי מבאר שם, שעל־ידי כלליות בן ותלמיד - על־ידי־זה זוכין בשעת האכילה להארת הרצון המפלג וכו', כי המלכות שהיא בחינת יראה, מקבלת הפרנסה מהידים שיש ב'ים החכמה' שהם בחינת רמזים וכו', ששם מאירין המקיפין שהם בחינת 'מה' בחינת שתיקה וכו'. וזה בחינת "אין משיחין בסעדה" וכו' (שלחן ערוך ארח חיים סימן קע סעיף א), עין שם כל זה היטב: