# קה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/105/

וזה בחינת ברכת הריח שמברכין לפניו אבל לאחריו אין צריך לברך כלום, כמו שכתוב בשלחן ערוך (ארח חיים סימן רטז סעיף א). כי עקר כל ברכת הנהנין הוא בשביל לגלות ולהאיר בחינת הריח הטוב והנפלא, שהוא בחינת הארת הרצון המפלג שזוכין בשעת האכילה כנ"ל. כי הארת הרצון שזוכין בשעת האכילה על־ידי כלליות בן ותלמיד כנ"ל, זה זוכין על־ידי היראה הקדושה הנגשת ובאה אל האדם בשעת האכילה, כמו שמבאר בלקוטי תנינא בסימן עז על פסוק (רות ב, יד): "לעת האכל גשי הלם" וכו'. כי עקר הרצון נמשך בשעת האכילה מחמת שהמלכות שהיא מקור היראה מקבלת הפרנסה מהידים שיש ב'ים החכמה' וכו', כמו שמבאר שם בהתורה "כי מרחמם" הנ"ל שאנו עוסקין בה עתה, עין שם.

ועקר כל הברכות אחרונות שמברכין אחר האכילה הוא בשביל זה - להמשיך היראה על עצמו, שעל־ידי־זה מאיר הרצון וכנ"ל. כי ברכה הראשונה מברכין לגלות כי 'מלא כל הארץ כבודו' שהוא התגלות הדעת הקדוש הנ"ל. כי כשמברכין להשם יתברך ומודים שהוא יתברך הוציא הלחם מן הארץ או 'בורא פרי העץ' וכו', בזה מגלין ומפרסמין שם כבוד מלכותו יתברך שהוא מלא כל העולם, והוא משגיח בכל עת ובורא הכל לחם ופרות וכל המאכלים, שכל זה הוא בחינת 'מלא כל הארץ כבודו' שהוא בחינת הדעת הנ"ל, ואחר־כך אוכלין המאכל, ואז באה היראה אל האדם, שעל־ידי־זה זוכין להארת הרצון מי שהוא איש חיל וכו'. ובשביל זה נתתקנו כל הברכות אחרונות - כדי להמשיך על עצמו היראה שמשם כל הברכות וההודאות בחינת "יראת ה' היא תתהלל" (משלי לא, ל), שעל־ידי־זה עקר הארת הרצון, כנ"ל.

והיראה והרצון זה בחינת ריח, בחינת "והריחו ביראת ה'" (ישעיה יא, ג), כמו שמבאר בדבריו ז"ל כמה פעמים (עין סימן קמא כא). וזהו גם כן בחינת הרצון המפלג שהוא בחינת ריח, כי מגיע לרצון והשתוקקות נפלא להשם יתברך שאינו יודע כלל מה הוא רוצה, שזהו בחינת ריח טוב שאינו יודע כלל מה הוא רוצה, רק 'כמאן דארח ריחא' המובא בזהר הקדוש (וישב קפא:), בחינת (שיר השירים א, ג): "לריח שמניך טבים" וכו'. שזה עקר חיות הנשמה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סב, א), עקר הקבול שכר לעתיד לבא שהוא 'תליסר נהרי אפרסמונא דכיא דירתין צדיקיא לעתיד לבא', שזהו בעצמו בחינת (תהלים לא, כ): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך", שהוא בחינת הארת הרצון שזוכין היראים דיקא, כי יראה בחינת ריח, שעל־ידי־זה זוכין לרצון הטוב המפלג שהוא תכלית הריח טוב, שזהו בחינת ריח גן עדן, שהוא ריח הקרבנות שמכפרין העוונות שהם בחינת ריח רע. ועל־ידי כח הצדיק שממשיך דעת הנ"ל ש'מלא כל הארץ כבודו', ומחזק הכל לשוב ולהתקרב להשם יתברך מכל מקום שהוא, על־ידי־זה ממשיך בחינת 'סלח נא' של יום־כפור, שעל־ידי־זה נתהפכין העוונות לזכיות ומעלין ריח טוב, בבחינת (שיר השירים א, יב) "נרדי נתן ריחו", כמו שמובא במקום אחר (בסימן ח בלקוטי תנינא).

נמצא, שעקר ברכה האחרונה של המאכלים הוא בשביל המשכת הריח הטוב, שהוא עקר המאכלים, כמו שמבאר במקום אחר, שהוא בחינת המשכת היראה והרצון המפלג כנ"ל. על־כן על הריח אין צריכין לברך ברכה אחרונה - כי כל הנאתו הוא הריח, שהוא בחינת תקון המאכלים בחינת יראה ורצון כנ"ל, כי תכף שמגלין על־ידי ברכה ראשונה שהשם יתברך ברא זה הריח טוב - תכף מאיר הריח טוב שהוא בחינת יראה ורצון שהוא עקר התכלית, על־כן בודאי אין צריכין ברכה אחרונה וכנ"ל: