# קו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/2262/66/106/

וזה בחינת מעלת ארץ־ישראל, ששם עקר כלליות העולמות, עקר המשכת הדעת הקדוש הנ"ל, שעל־ידי־זה עקר הארת היראה והרצון, שכל זה זוכין בארץ־ישראל וכנ"ל. כי עקר ארץ־ישראל הוא הבית־המקדש, שנקרא הר המוריה על שם ריח הקטרת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה נה, ז). ושם מקום היראה, כמו שכתוב (בראשית כח, יז): "מה נורא המקום הזה". ושם עקר הארת הרצון בחינת (שיר השירים ג, י): "תוכו רצוף אהבה" וכו' וכנ"ל.

וזה בחינת (בראשית יב, א): לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, ופרש רש"י: 'ולא גלה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו' וכו', הינו כי מאחר שעקר שלמות ארץ־ישראל הוא ששם זוכין להארת הרצון המפלג הנ"ל, על־כן לא גלה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו כדי שירצה וישתוקק ויתאוה יותר ויותר לבוא לשם, ועל־ידי־זה דיקא יזכה לבוא לשם ולקבל קדשת ארץ־ישראל בשלמות, שעקרה הוא הרצון וההשתוקקות להשם יתברך, שזהו בחינת כלל כל המניעות שיש לכל אחד לדבר שבקדשה. וכל מה שהדבר שבקדשה גדול ביותר - יש לו מניעות יותר, הכל בשביל זה, מחמת שעקר הקדשה - לזכות לרצון, שהוא עקר התכלית כנ"ל, על־כן מונעים אותו כל כך, כדי שיהיה לו רצון חזק יותר, שעל־ידי־זה יזכה להדבר שבקדשה בשלמות, ולקבלו כראוי ברצון טוב ולהשתוקקות נפלא שזה עקר התכלית. כי גם אחר־כך, כשבאין לארץ־ישראל או להדבר שבקדשה - צריכין עוד להתגבר ברצונות טובים וכסופין גדולים להשם יתברך כי זה העקר כנ"ל: